סיכום United Day 2013: “אירוע שאסור לפספס”

“אירוע שאסור לפספס”
United Day, פאב הדבלין, הרצליה, 23.7.13.

מאת גלעד נייגר

 
מהרגע שבו נגמרת העונה אתה חושב רק על דבר אחד – היונייטד דיי. לאחר ששנה שעברה נסעתי עם סבא שלי בפעם הראשונה שלנו ליונייטד דיי, אמרתי לעצמי באותו רגע שיצאנו משם “חייבים ללכת לזה שוב”. התחושה היא הרבה יותר גדולה ממה שאתם יכולים לתאר לעצמכם. הדבלין פאב נותן תחושה של פאב אירי אמיתי, וביחד עם השירה, הלהקה המצוינת, הבירות והצבע האדום – אתה שוכח לרגע מהחיים החיצוניים ואתה נשאב לתוך אווירה אחרת.

אני וסבא ביונייטד דיי. צילום: סימון מגזינר

 
ביונייטד דיי הקודם אני וסבא שלי עוד היינו דיי חדשים במועדון אוהדים, ובהתחלה היה ספק אם נבוא למפגש. השנה זה היה שונה לגמרי, זה היה ברור ומובן מאליו שנגיע. כשדיברתי עם סבא שלי לאחר סיום העונה, הוא שאל “נו אז הולכים השנה עוד פעם למפגש האוהדים בקיץ כן?” בחיוך ובטון של שאלה רטורית.
אף על פי שהדרך לא קצרה מקיבוץ גבת שבאזור יוקנעם, התחלנו את הנסיעה סביב 17:00. בדרך מדברים על שחקני עבר, סבא מספר לי סיפורים על משחקים סנסציוניים ופיסות היסטוריה נוספות שהוא נזכר בהן.

הגענו לפאב יחסית מוקדם, סביב 18:20. בכניסה לפאב חילקו לכל אחד כרטיס קטן שבו יש מספר הגרלה עבור חולצה רשמית של עונת 2013/2014. לקחתי את הכרטיס שלי ושל סבא שלי, נתתי לו את שניהם שיכניס לכיס.
היינו בטוחים שהפאב יהיה יחסית ריק בשעה הזאת אבל הופתענו לגלות שהוא כבר היה כמעט מלא. לאירוע כזה לא כדאי לאחר.

נפגשתי שם עם חברים שבאו מהמושב שבו אני גר, חרות: לוקאס ורועי. ועם עוד חברים שבאו מפרדסיה (יישוב קרוב), אלעד ויונתן. ישבנו כולנו מכווצים סביב שולחן אחד קטן. האווירה מדהימה, דווקא בגלל שכולם יושבים צפוף זה גורם לאווירה להיות עוד יותר מעניינת וכיפית, תחושה שכולנו אחים, אפילו שרובנו לא מכירים אחד את השני, ויכול מאוד להיות שאנחנו אנשים שונים לחלוטין, אבל הערב כולם מתכנסים לערב אחד שיש לו מטרה אחת: מנצ’סטר יונייטד.
מדהים איך פתאום כשכולם ביחד ככה בפאב, כולם “מכירים” אחד את השני. אמרתי שלום להרבה אנשים שיצא לי להכיר דרך הקהילה בפייסבוק ושמחתי להפגש ולדבר איתם במציאות.

כמובן שהערב לא יכול להתחיל ללא הרמת הכוסית המסורתית שמתלווה בשיר המוכר Eric The King.
בהמשך הוקרן על המסך סרטון אוהדים שהציג תמונות מכל מפגשי האוהדים מהעונה שעברה, היה נהדר לראות את זה. המחיש כמה שמועדון האוהדים בארץ פעיל ומאוחד.

סרטון מועדון האוהדים 2013. עריכה: בארי חזק

 
לאחר מכן הייתה הרצאה מרתקת של סגן יו”ר איגוד המאמנים בישראל, מר רוני שניידר שהסכים לתרום לנו מזמנו ומהידע שיש לו בהרצאה מרתקת על אסטרטגית האימון של סר אלכס מאקדמיית הנוער ועד לקבוצה הבוגרת. בנוסף לידע הרב שתרם לנו, הוא החמיא מאוד למועדון האוהדים שלנו שפשוט מתנהל בצורה מעוררת כבוד.
במהלך הערב הלהקה המצוינת The Believers ניגנה שירי אוהדים שחיממו את האווירה. באיזשהו שלב גם היה משחק של זיהוי שירים – הלהקה מתחילה לנגן את השיר והקהל צריך לזהות מהו השיר, המנצחים זכו בבקבוק שמפניה, היה נהדר.
את הערב כולו הנחה בצורה מעוררת כבוד אמיר אזון, אח של אסף, מחברי המועדון.

The Believers כבר שנה שניה ברציפות מחממים את האווירה. צילום: הרולד סילבר

 
לערב הזה יש חשיבות כפולה עקב פרישתו של סר אלכס פרגוסון. הפעם זה היה יותר ממפגש אוהדים לפני תחילת העונה, הוא היה מפגש פרידה מהסר. הסרטונים שהוקרנו על המסך הגדול היו נהדרים, סבא שלי פירשן לי מהצד את הקטעים הישנים שאני לא מכיר וגם הוא התענג על כל רגע.

בהמשך הערב העלו לבמה את מי שזכה בתואר The Best בצדק רב – בארי חזק שתורם מזמנו כל כך הרבה למועדון האוהדים בארץ, משקיע בצורה מדהימה.
כמו כן, ראשי המועדון סיפרו על פרויקט Believe שהמועדון מקפיד ליישם אותו מדי שנה. הפרויקט שמטרתו היא לתרום לאוהדי יונייטד שנמצאים במצוקה או תרומה לקהילה. השנה החליטו ראשי המועדון על תרומה של 5 שקלים מכל כניסה של אוהד ליונייטד דיי לעמותת “משאלת לב”.

בשלב מסוים בערב עלה לבמה האוהד הותיק, הדר בלזם, עם סיפור מרגש במיוחד. הדר סיפר שכאשר אביו זכרונו לברכה, הלך לעולמו, הוא התרגש לראות אנשים לובשים אדום בכניסה לבית שלו. אוהדי מנצ’סטר יונייטד שבאו לנחם את הדר חיממו את ליבו. בהחלט מעשה מדהים שממחיש כמה המועדון הזה הוא הרבה יותר ממועדון אוהדים.

יונתן קאהן, זוכה The Best של שנה שעברה, מעביר את התואר לבארי חזק. צילום: הרולד סילבר

 
לקראת סיום הערב הגיע הרגע שכולם חיכו לו – ההגרלות. ביקשתי מסבא שיוציא את הכרטיסים מהכיס כדי שנדע איזה מספרים אנחנו. רציתי שהוא יקבל את החולצה, אבל הוא התעקש שאני זה שיקבל. המספרים שהיו לנו הם 119 ו-120, החזקתי ביד את 119. מגיע הרגע שבו אתה מתחיל לחשוב לעצמך “מה הסיכוי שאני אזכה בחולצה מתוך ה-300 איש שיש פה?”. זאת אותה מחשבה שעלתה לי ביונייטד דיי הקודם שבו לא זכיתי, והפעם אותה מחשבה עדיין עלתה לי. הגיע הרגע שבו מוציאים את הכרטיס הזוכה מהשק: “הזוכה הוא מספר 119” לקחו לי כמה שניות להבין שאני זה 119, וצעקתי “אני!” ורצתי לבמה.
התרגשתי מאוד, לא ראיתי בעיניים. אני לא זוכר כמעט מה היה מרוב התרגשות, אני רק זוכר שלפני העלייה לבמה חיבקתי את סימון (מגזינר) ואז ניר ברקוביץ’ מראשי המועדון ביקש ממני לחשוב על חולצה של איזה שחקן אני רוצה. בלי לחשוב פעמיים ידעתי שזה גיגס. כל כך התרגשתי שכשהוא שאל אותי מה השם שלי עניתי “גיגס”. תחושה ענקית. לאחר רגעים ספורים, ניר שאל אותי “מאיזה גיל אתה אוהד את מנצ’סטר יונייטד?”, עניתי “מאז שנולדתי”. “ומאיזה גיל אתה שונא את מנצ’סטר סיטי?” עניתי “מאז שנולדתי”. חינוך טוב מסבא.

בירידה מהבמה נזהרתי שלא להחליק משלוליות הבירה שהיו על ריצפת הפאב ממקלחות הבירה שעשו שם. חזרתי למקום שבו ישבנו וכל החבר’ה שהגעתי איתם פרגנו לי והתרגשו איתי ובאותה נשימה גם הסתלבטו על איך שרצתי לבמה כמו ילדה קטנה מאושרת. סבא שלי התרגש מאוד, ראיתי את זה עליו, זה היה רגע שארצה לנצור ולשמור.

אני ומנהלי המועדון על הבמה, מיד לאחר הזכיה בחולצה הרשמית צילום: הרולד סילבר

 
לאחר מכן הגיע הרגע הגדול של הגרלת 2 כרטיסים למשחק מתנת מועדון האוהדים, בתוספת 2 כרטיסי טיסה למנצ’סטר מתנת easyJet, נותנת החסות הרשמית של האירוע. כשקראו לניסן דניאלס שזכה הוא צעק ורץ לבמה בהתרגשות. לאחר מכן קראו לזוכה השני, בני אברוצקי , הוא היה קצת פחות בטירוף, אבל עדיין עם חיוך ענק על הפנים, כל אחד היה רוצה להיות במקומם. מזל טוב!

זוכי ההגרלה יחד עם מנהלי המועדון וליאור אלוני נציג חברת easyJet בישראל. צילום: הרולד סילבר

 
הערב הסתיים עם קצת שירים של הלהקה, שהטריפה את הקהל הנלהב.

שתהיה לנו עונה נפלאה, נתראה בשנה הבאה!

 

27.07.2013         תגים:     BELIEVEDublinThe BelieversTHE BESTUnited Dayדבליןמועדון האוהדים