מאוהד אדום לשד אדום

האהבה שלי למנצ׳סטר יונייטד מוכרת וידועה לכל כבר משנת 97׳.

אותה שנה בה הבאז על הפרישה של קאנטונה משך את אוזני, המגן דניס ארווין לכד את עיני והקבוצה האדומה שבתה את ליבי.

בטווח קניתי כמה חולצות וכמה כובעים וכמה מכנסיים, לא משהו מיוחד ולא משהו שמחדד את האהבה, הרבה דברים חומריים שאצל אדם כמוני מתחברים מהר לרגש אבל הכל היה רק הכנה לבאות.

כמו כל ילד שאוהב כדורגל, גם אני עשיתי לאבא שלי את המוות לטוס ל-GSP בניקוסיה כדי לראות את קבוצת המילואים של יונייטד מול מכבי חיפה – נענתי בשלילה באימרת ״הקבוצה תעלה עם הנוער״.

כמובן שאבא זה אבא ועוד מדובר באבא שמחובר לשדים האדומים, אמרתי אמן והמשכתי הלאה.

בטווח טיילתי בעולם ותמיד הלב רצה למשוך לאולד טראפורד, לבית.

IMG_5200

נדדתי לאירלנד לראות את הנבחרת (ישראל) ואפילו ביליתי בשאלקה, עפתי למזרח אחרי צבא ובליתי בבודפשט בזמן הצבא אבל אף פעם לא הזדמן לי להגשים חלום, תמיד זה היה נראה כמחזה בלתי אפשרי.

שנת 2009/2010 רצה לה ונתקלתי פה ושם במפגשי צפייה ובכמה מרצ׳נדייז מיוחדים ותמיד אמרתי: ״אגיע בהזדמנות ואקנה לי איזה משהו מיוחד וחדש אבל מה לי ולחברה האלה, בטח משוגעים אמיתיים, אין לי כח להיות הקול השפוי בערמה של שיגעון״.

דחיתי ודחיתי ודחיתי ובסופו של דבר נתגלה לי ה-UNITED DAY 2010.

אמרתי ״יום שמאגד את כל אוהדי יונייטד, בפאב, קצת שירים קצת בירה וקצת אבי מלר ונדב יעקבי, מה רע?״

מודעת פרסום היונייטד דיי 2010 עם נדב יעקבי ואבי מלר

 

שום דבר לא הכין אותי לשינוי שחל בחיים שלי מאותו יום.

כחודש לפני היום עמלתי רבות בלמידה של השירים של הקבוצה כדי שלא אראה זר לחלוטין כאשר גם ככה תכננתי ללכת לבד לאירוע.

הידע שלי היה לא נרחב אך גם לא דל באותו הערב.

הגעתי לפני רוב האנשים, ב-18:00, מהתרגשות.

20₪ בכניסה בתמורה לחותמת וכרטיס הגרלה.

אציין כי אני מנוי ואן יונייטד משנת 2008 כשלצערי לא הכרתי בהטבות הנהדרות של המוצר הזה עד 2010.

בפנים: בירה ביד, שירה בפה ופשוט קרנבל לעיניים.

שום דבר לא הכין אותי לזה.

פשוט חוייה שלא תאומן.

נפעמתי, התרגשתי, נהנתי.

אחרי היום הזה צפיתי כבר ב-8 משחקי מנצ׳סטר יונייטד בחו״ל והייתי כבר בלמעלה מ-100 מפגשי צפייה.

באותו היום, החלום הבלתי אפשרי נראה אפשרי.

במבט לאחור, זה היום ששינה את התפיסה שלי לגבי המועדון אוהדים בארץ והיום שבלי צל ספק שינה את החיים שלי בנוגע לטיסה אפשרית לבית השני-ראשון.

הבנתי שיש שרוטים כמוני ושיש עוד אנשים כמוני, שמתים לבקר בתאטרון החלומות ופשוט רק מחכים להזדמנות הנכונה.

החלום הבלתי אפשרי מתחיל להתגשם ולרקום עור וגידים.

לוח המשחקים פורסם, ארסנל בחוץ וצ׳לסי בבית במחזורי הסיום ואני מאוגוסט 2010 מוצא את עצמי סוגר טיול באירופה עם היילייט של משחקי הקבוצה כ-7 חודשים לפני המשחקים, משחקים באפריל-מאי 2011.

הגוף היה אחוז התרגשות.

כל יום שהיה מצאתי עוד משהו ועוד משהו שאני רוצה לעשות באירופה כשברור לכל, אני על המשחקים האלה לא מוותר.

דצמבר 2010, פחות מ-5 חודשים לטיסה אני שומע רחשים מהחברים החדשים שלי במועדון האוהדים, אותם לא פגשתי לפני היונייטד דיי של 2010 אבל פגשתי רבות לאחר מכן במפגשי הצפייה, כי מתוכנן טיול לדרבי של מנצ׳סטר, האם החלום עומד להתגשם?

הטיול קרם עור וגידים ובתוך חודשיים מצאתי את עצמי אורב לשחקני הקבוצה בקארינגטון, כיום לאחר מכן מצאתי את עצמי מטפס על המדרגות באולד טראפורד עם כ-15 חברים ממועדון האוהדים יום לאחר מכן שוב מארב לשחקנים באולד טראפורד ויום למחרת הדרבי המיוחל.

IMG_5435

עד המשחק עצמו לא עיכלתי את מה שראו עיניי.

MATCH DAY- נוסעים לבית, לאולד טראפורד, ובדרך עוצרים קלות בבישופ בלייז ולאחר מכן בסם פלאטס, אני עדיין לא מעכל שמה שחשבתי עליו מגיל 10 עתיד להתגשם.

שעה לפני המשחק, אני ידוע כאדם שאוהב לתפוס את המקום שלו, בכל זאת תרבות רעה של ישראלי מהכדורגל הישראלי.

כמובן, אין לחץ בכניסות, אף אחד לא בכיסא שלי והיינו היחידים באיצטדיון, מי הטמבל שנכנס למגרש שעה לפני??

לומדים מסורת בדרך הקשה, גם התרבות נספגת ככה.

השחקנים עולים לחימום, המצלמה שלי פשוט מעיפה תמונות בקצב מסחרר, הלב לא מאמין למה שהעיניים רואות.

בום, תחילת המשחק, בום נאני ובום המספרת של רוני.

מנצחים 2-1 והשאר היסטוריה.

אלמלא דרכתי בדבלין הרצליה באותו יום קייצי של יולי 2010 כנראה שכל זה לא היה קורה, לא הדרבי הזה ולא הטיול שעשיתי 3 חודשים מאוחר יותר בו ראיתי את הקבוצה מפסידה 1-0 לארסנל, מתעללת בשאלקה בדרך לגמר ליגת האלופות ומביאה אליפות עם 2-1 יקר מפז על צ׳לסי ולא כל ההזדמנויות שעלו בידי מאז ועד היום.

גם ה-4 פעמים לאחר אותו טיול לאירופה וגם הטיול המתוכנן לכריסמס הקרוב כנראה לא היה מתקיים.

היום ההוא שינה לי את הפרספקטיבה ואת האמונה הבסיסית שהכל אפשרי.

 Picture (336)

מה שהיה לא אפשרי עד 2010 נהיה אפשרי וחצי ב-2011.

פשוט, קל ומיוחד.

כל זה לא היה קורה בלעדיי מועדון האוהדים שאישית התחברתי אליו ביום ההוא בקיץ 2010, ה-UNITED DAY!!!

נפרדים מהסר בדרך לעוד יום בהיסטוריה ומי יודע – אולי גם למסורת חדשה.

תבואו, תהנו, תאמינו, חלומות מתגשמים ביום הזה!!!

תבואו, רק טוב יצא לכם מזה.

אולי בסופו של יום תהיו משוגעים, כמוני!

23/7/2013, יונייטד דיי קרב ובא!!!

אז תבואו! יום שלישי, 23 ביולי 2013 בשעה 19:00, בפאב הדבלין בהרצליה.
לפרטים נוספים נא ללחוץ כאן

אשרו הגעה לאירוע ב-United Day 2013

05.07.2013         תגים:     easyjetisraeli redsman utdmanchestermanchester unitedUnited Dayאולד טראפורדאולד טרפורדאלכס פרגוסוןואן פרסייונייטדיונייטד דיייזראלי רדסישראלי רדסמנצ'סטרמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר יונייטד בישראלמפגשמפגשיםפאב דאבליןפרמיירליגרוני