עד שנה הבאה זה יעבור

הכותרת  מתכוונת בעיקר לפציעות, שמונעות מאיתנו להפוך לקבוצה שמתמודדת על האליפות. אבל האמת, ממש לא בטוח שעד השנה הבאה (החל מעוד 4 ימים)  זה יעבור. פעם אחר פעם אנחנו מקבלים שחקן חזרה והוא (או אחד אחר) נפצע. מצד שני, זה שאנחנו לא מתמודדים על האליפות, לא אומר שאנחנו לא מתקדמים, ופה בעצם ניתן להסיק מספר מסקנות.

ראשית, מויס. כן, נחזור רגע שנה אחורה וניזכר בכ-ל הויכוחים ובחלוקת האוהדים. עכשיו, אחרי חצי שנה של ואן חאל בתפקיד, אני חשוב שניתן לסגור את הספר של מויס ולהסכים שהוא לא התאים. אני הייתי בין האנשים שדווקא תמכו בלתת לו עוד זמן, שטענו שההרכב שפרגי השאיר לו היה מזעזע וזה שהם זכו באליפות היה בגדר נס. אבל וואלה נראה שמגיע לי לאכול קצת מהכובע. לקראת סוף השנה כבר הבנתי שמויס לא מתאים, אבל עכשיו, עם חצי סגל פצוע, ובלי ינוזאי (שהיה סופר דומיננטי שנה שעברה), ניתן לראות שסך הכל אם מויס היה פשוט מאמן טוב יותר, המצב היה שונה. ההרכב שעלה במשחקים האחרונים שונה רק בכך שפלקאו שם. ובתאכלס, הוא השחקן הכי חלש על המגרש ואולי באמת עדיף היה לשחק עם ג’יימס ווילסון, או קשר נוסף. אבל ואן חאל מראה מה עושה אותו מאמן גדול, ובראש ובראשונה זה למקסם את יכולות השחקנים שלו:

בעוד שולנסיה כבר מבצע את תפקיד המגן ההתקפי מתקופת פרגוסון, יאנג דווקא לא ביצע אותו בעבר. לא הייתי אומר שהוא מדהים (והיה נחמד אם הוא היה יותר ורסאטילי וטוב יותר בהגנה), אך הוא כן טוב יחסית ליכולות שלו, ונראה שהוא חזר להיות שחקן רלוונטי. מינימום כשחקן משלים. שנית, העברתו של רוני לקישור. סקולס הוא אחד השחקנים האהובים עליי בתולדות יונייטד, ואני מאמין בלב שלם שלרוני יש את כל היכולות, ואף יותר, להיות מה שסקולס היה במרכז הקישור. כבר שנים שאני מחכה שהוא יעבור למרכז והנה, סוף סוף יש בעל בית. מנהל משחק, מבשל, רץ בלי הפסקה, ועדיין ממשיך להבקיע. פרגי ניסה את זה קצת, מויס לא הצליח עם זה בכלל, ותחת ואן חאל רוני הקשר פורח. שלישית, שילוב הצעירים. מויס אמנם נתן צ’אנס ליאנוזאי וקיבל תמורה ענקית. אך הוא שחק אותו ובחלק השני של העונה שם אותו הרבה על הספסל. תחת ואן חאל ראינו כבר את לינגארד, ווילסון, בלאקט, מק’ניר וג’יימס. נכון שאף אחד מהם לא תורם כמו שיאנוזאי תרם עונה שעברה, אבל הם שם כדי למלא חללים חסרים, ווואלה בינתיים חלקם מרשימים מאוד. רביעית, הכל בטאקטיקה. מסירות עומק, בעיטות מרחוק, הגבהות מהאגפים, ומעל הכל – שליטה בכדור. תחת מויס לא היה את כל הגיוון הזה. הקבוצה פשוט הלכה ראש בקיר עם הכלים הבסיסיים שיש לה והסתמכה לחלוטין על הכישרון האישי של כל שחקן. כל זה, זה אימון. קרדיט מלא לואן חאל.

Moyes-Van-Gaal

שנית, הפוטנציאל. עם נחזור לראש הכתבה, אז בסופו של דבר המצויינות שלנו עדיין תלויה בהרבה שחקנים שלא נמצאים כרגע על המגרש. כל הרכש למען האמת. די מריה היה אמור לשמש כקיצוני מוכשר, הררה לייצב את ניהול המשחק, בלינד את הקישור האחורי ורוחו ושאו את ההגנה. עליהם נאמר כבר הכל, אך רק אציין שנכון לעכשיו, במחצית העונה אנחנו יציבים במקום השלישי. וזה עם סגל העונה הקודמת. אני מאמין שבחזרת השחקנים הפצועים ניתן יהיה לראות מקפצה של ממש. בין קבוצה טובה וטקטית, לקבוצה מעולה עם כישרון מתפוצץ (קצת מה שראינו בתחילת העונה). באותו הקשר, נראה שבינתיים ואן חאל עומד בכל הציפיות ששמו לו. הוא מוחק את הבילבול שדבק לטקטיקה של שנה שעברה, מחדיר שיטה ודרישות ברורים מהשחקנים, מציג תוצאות על המגרש, ומחזיר את האמונה והמנטליות המנצחת לשחקנים ולאוהדים. עונה שעברה להדליק משחק של יונייטד היה “מטלה”. עוד משהו שחייבים לעשות, אבל בטח זה לא משמח במיוחד. עכשיו אני מצפה לכל משחק בקוצר רוח, ואחרי 9 משחקים ללא הפסד, ניתן לראות שלמרות שבחלק מהמשחקים היה מזל, זה המקום הראוי לנו. המשחקים הקרובים יהיו סטוק, ייוויל טאון, סאות’האמפטון, קפר, לסטר סיטי, וואסט האם, ברנלי, סוואנסי וסנדרלנד. אין ספק שזאת רשימת משחקים שמצדיקה אופטימיות. בטח עם ממשחק למשחק נקבל עוד שחקנים שיחזרו מפציעות (אמן).

Capture

שלישית, מבט לחלון העברות. אני רואה עוד ועוד קריאות לרכש ואני לא מבין את זה. הרי החפיפה בין השחקנים החדשים שאפה עד כה ל0. יונייטד שיחקה הרבה יותר עם שחקנים שכבר היו בסגל מאשר עם השחקנים החדשים (כולל אלה מהנוער). אז איך אפשר לדרוש רכש, כשעוד לא ראינו את הרכש מהקיץ באמת בפעולה ? נכון לעכשיו, נושא הרכש תלוי בגורם אחד בלבד: החזון של ואן חאל.

עד כה המאמן בחר בעיקר ב3-5-2, אך אני עדיין מאמין שזה נובע מלית ברירה והוא ישנה את זה כאשר רוב הקבוצה תהיה כשירה, ויהיה לו את העומק הדרוש על מנת להחזיק במערך קבוע. אם המערך יתבסס על משחק אגפים, אז בטח נראה את די מריה ויאנוזאי בפעולה, ולא יזיק לתחזק אותם עם עוד שחקן או שניים על חשבון יאנג ו/או ולנסיה. אם הוא ממשיך במערך הנוכחי אז צריך לחשוב על מי יחליף את פלקאו ו/או ואן פרסי. אני אהיה מאוד מופתע אם שניהם ישארו אחרי הקיץ הבא. הראשון, נראה אבוד, חלש ומבולבל. השני אמנם מבקיע, אך לא מצדיק השקעה של 20 מליון בונוס (תנאי בחוזה שלו). הייתי מחזיר את פלקאו למונאקו, מוכר את ואן פרסי למרבה במחיר, מעביר את רוני קדימה, ובונה על קישור של די מריה-בלינד-הררה. בנוגע להגנה – לדעתי דווקא אין צורך לשנות כלום. הגנה מתפקדת בצורה טובה כאשר יש לה תיאום טוב, ומנהיג אמיתי. בחלל הנוכחי נראה שדה חאה לקח על עצמו להיות הבוס והוא עושה זאת בצורה נפלאה. עם החזרה של ג’ונס להרכב אני נרגעתי קצת יותר. כנ”ל גם לגבי שאו ורפאל שבסופו של דבר כן טובים יותר מיאנג וולנסיה כעושי הגנה. מק’ניר היה לא רע, בלקאט הרשים מאוד, ורוחו היה יחסית יציב ושקט. בין כל אלה אפשר לייצב הגנה צעירה שתרוץ יחדיו הרבה שנים ותספק שקט אמיתי (רפאל-ג’ונס-רוחו-שאו). גם תרומה התקפית של האגפים, גם חוזק מאחור, וגם יציבות לשנים רבות (ממוצע גילם הוא 22).  כך או כך, לא משנה באיזה מערך יבחר, לדעתי יש לנו כבר את כל הכלים להעלות 11 שחקנים מעולים. לגבי עומק הסגל, זאת כבר השאלה הרלוונטית. איני מצפה לראות את ואן חאל פועל בחלון בינואר, ולא אופתע משום רכש למעט שחקנים כמו סטרוטמן וולאר, עליהם כבר דובר הרבה ונראה שיש סיכוי ממשי שהם יגיעו (את סטרוטמן אשמח לראות אצלנו, ולאר נראה לי מיותר).

כולי תקווה שבסוף השנה נדע כבר בדיוק לאן פנינו מועדות ומהי השיטה שאיתה אנחנו ממשיכים לשנה הבאה והחשובה (בתקווה שהשתתפות בצ’מפיונס לינג, ריצה ממשית בגביעים, והתמודדות על האליפות).

? יהפוך לשד אדום

? יהפוך לשד אדום

28.12.2014         תגים:     אנטוניו ולנסיהאשלי יאנגדייויד מוייסואן חאלואן פרסיוויין רוני