חידת וולבק

הרשו לי לחלוק איתכם משהו קטן לגביי – אני נוטה לחרוץ דעה די במהירות על דברים ולא משנה את הדעה שלי בקלות.

כן, אני יודע. מי שמכיר אותי אישית וקורא את השורות הללו, בטח נשען אחורה עכשיו בתדהמה: “מה?! באמת?! לא היה לי מושג!” (או שלא). לעיתים זו עשויה להיות בעיה, אבל בניגוד לדעתה של אשתי, אני חושב שכיוון שאני יודע הכל, אז זו לא בעיה גדולה במיוחד, או בכלל.

היות וכזה אני, יש לי דעה פחות או יותר מגובשת על כל שחקן בסגל של מנצ’סטר יונייטד. לטובה ולרעה. ובכן, כמעט כל אחד. למשל, שחקן אחד שגורם לי לגרד בראש ואני פשוט לא יודע מה לחשוב עליו – דני וולבק.

גם בפורומים השונים של אוהדי יונייטד אפשר לראות לא מעט וויכוחים לגביו. מכאלו שחושבים שהוא פוטנציאל ענק, לכאלו שחושבים שהוא שחקן בית שעובד קשה וראוי לעוד הזדמנויות עד כאלו שחושבים שהוא שחקן פח שאינו ברמה של מנצ’סטר יונייטד.

הערה קטנה – אני סולד מלקרוא לשחקן כדורגל שקורע את התחת “שחקן פח” ואין לי שמץ של מושג מה הקריטריונים הנדרשים בכדי להיחשב “שחקן ברמה של מנצ’סטר יונייטד”, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

איכשהו, נראה לי שיש קצת מהאמת בכל אחת מהדעות האלו. וולבק הוא באמת פוטנציאל ענק ומוכשר בטירוף, הוא באמת שחקן בית ויליד העיר שעובד קשה מאוד על המגרש ובאמת מגיעות לו כמה שיותר הזדמנויות. אופי נאמן כרגע נראה שיש לו (בכל המו”מ הסופר ארוך על הארכת החוזה שלו, מישהו שמע ציוץ ממנו? הדלפות “מקריות” על קבוצות שמעוניינות בו וישמחו לשלם לו ים כסף? כי אני לא שמעתי).

מצד שני, הוא מחמיצן לא קטן, נוטה לקבל החלטות לא טובות, מסתבך ברגליים של עצמו לעיתים קרובות מדי ונעלם לדקות ארוכות מהמשחק. אני חושב שאפשר להבין למה אין קונצנזוס לגביו.

אחרי כל זה, נדמה לי שהבעיה הכי גדולה של דני וולבק לא הוזכרה כאן עדיין והיא זאת שבאמת גורמת לוויכוחים לגביו – אנחנו עדיין לא יודעים איפה למקם את דני וולבק על המגרש.

הוא יודע להבקיע שערים, אבל הוא לא סקורר כמו צ’יצ’אריטו. הוא יודע להניע כדור בנגיעה אחת ולמסור כדורי עומק חכמים, אבל הוא לא יודע לנהל משחק התקפה כמו שוויין רוני יודע. הוא מסוגל להגביה כדורים לרחבה ולחתוך לאמצע בכדי להוות מטרה לשחקני הקישור, אבל אין לו אופי של קיצוני שמושך לקו בכדי להגביה או מחפש קודם כל את חבריו לקבוצה כמו אנטוניו ולנסיה.

ברגע שאנחנו לא יודעים מיהו דני וולבק, קשה לנו לשפוט אותו כמו שצריך. אם הוא חלוץ חוד אז נוכל לשפוט אותו בעיקר על הסיומת והמיקום, אם הוא חלוץ שני אז נוכל לשפוט אותו בעיקר על יכולת המסירה וההצטרפות לרחבה כגל שני, אם הוא קיצוני קלאסי אז נוכל לשפוט אותו לפי התנועה על הקו והכנסות הכדור לאמצע. אבל דני בוי הוא שחקן כלאיים. גם הסטטיסטיקה שלו לא מגלה לנו הרבה כי אמנם הוא כבש רק שני שערים השנה, אבל את מספר הפעמים בהם שיחק בחוד ניתן לספור על כף יד אחת.

ומכאן אנחנו מגיעים לשורה התחתונה ולדעתי הנוכחית (ואולי גם הזמנית) על וולבק – טוב שיש בקבוצה את רובין ואן פרסי. עזבו את הסיבות הברורות מאליהן, אני מדבר על משהו אחר. כי בשורה התחתונה, רובין ואן פרסי הוא בדיוק סוג השחקן שדני וולבק יכול ללמוד ממנו ויכול לעזור לו להתפתח. אחרי הכל, אולי דני וולבק לא צריך באמת להשתפשף על עמדה אחת בלבד, הוא יכול להיות כמה דברים.

רובין ואן פרסי יכול להיות חלוץ חוד בודד, הוא יכול לשחק מתחת לחלוץ והוא יכול להיות קיצוני. כך גם דני וולבק. ואם דני וולבק ישכלל את התכונות הטובות שלו וישפר את החולשות שלו, הוא יוכל להיות שחקן חשוב במנצ’סטר יונייטד בלי קשר לעמדה הספציפית בה ישחק. במקרה הכי גרוע, יהיה כלבויניק. ג’ון אוש’ה ופיל נוויל עשו מזה קריירות מפוארות. בואו נודה באמת, סביר להניח שאם ג’ון אוש’ה היה נשאר מגן שמאלי נטו, הוא היה מגיע לסנדרלנד או משהו בסגנון, הרבה לפני גיל 30+.

בדרך כלל, אני לא מת על הקטע הזה ששחקנים צעירים מועברים בין עמדות מבלי שתהיה להם עמדה קבועה. אבל במקרה של דני בוי, אולי זו הדרך הנכונה. אולי ככה הוא יוכל למקסם את כל הדברים שהוא כן עושה כמו שצריך ותהיה לו הזדמנות לשפר את הדברים שהוא לא עושה כמו שצריך.

אסור גם לשכוח שוולבק הוא בקושי בן 22. בגיל הזה, ואן פרסי היה חלוץ מחליף בארסנל. ואן ניסטלרוי התחיל לבלוט בהירנביין ורדאמל פלקאו היה פוטנציאל עולה בריבר פלייט. מנגד, בגיל הזה וויין רוני כבר היה כוכב עולמי וסמואל אטו כבר חתם בברצלונה כחלוץ מוביל. כלומר בגיל הזה, רוב החלוצים הגדולים עוד לא “התפוצצו” אבל היו לא מעט שדווקא כן.

אם ציפיתם לקבל כאן דעה מגובשת על דני בוי, אז כדאי שתחזרו להתחלת הפוסט. אני עדיין לא יודע. אז אני מניח שרק עם הזמן נראה מה ייצא מדני וולבק. אולי ייצא מזה חלוץ לסנדרלנד או וולבס. אולי ייצא ממנו חלוץ גדול. ואולי “סתם” חלוץ של 15 גולים בעונה. רק העתיד יגיד. הדבר היחיד לגביו שאני כן יודע הוא שבינתיים אני שמח לראות אותו במנצ’סטר יונייטד. אני מאמין שיש בו פוטנציאל למשהו גדול ואני רוצה לראות מה אלכס פרגוסון יכול להוציא ממנו.

21.02.2013         תגים:     אלכס פרגוסוןאנטוניו ולנסיהדני וולבקואן פרסיוויין רונימנצ'סטר יונייטדצ'יצ'אריטו