האגדה החלה בשלג

“האגדה החלה בשלג”, הייתה הכותרת של כתבה מיוחדת במגזין הכדורגל הישראלי “שם המשחק”, לציון 40 שנים לאסון מינכן, בפברואר 1998. ואכן, האגדה של מנצ’סטר יונייטד במידה רבה החלה בהריסות המטוס על המסלול המושלג, לפני כל כך הרבה שנים. נוהגים להתייחס בשישה בפברואר לחלק הראשון של האגדה הזו, החלק בו הקבוצה שהבטיחה כל כך הרבה, הבחורים הצעירים שכל העולם היה פרוש לרגליהם, נהרסו. שמונה פרחים, שתקוותיה של עיר שלמה היו על כתפיהם, ונקטפו, משאירים דורות שלמים אחריהם לתהות מה יכול היה להיות.

אבל השנה בחרתי להתמקד דווקא בחלק השני של האגדה הזו. החלק שלמרות האסון הזה אסף את ההריסות, ובלב שבור עשה את הדרך הארוכה חזרה למעלה, עד הפיסגה ב-1968. ולא סתם אני רוצה להתמקד בחלק הזה. השישה לפברואר השנה הוא הראשון לאחר מותו של אחת האגדות הגדולות של עידן הבאזבי בייבס, ביל פולקס שמת בנובמבר 2013.

פולקס, כמו רבים אחרים בדורו, בכלל החל את הקריירה שלו בתור כורה. הוא התגלה על-ידי מנצ’סטר יונייטד והצטרף למועדון בגיל 18, והופעת הבכורה שלו ביונייטד הייתה מול ליברפול מעט לפני יום ההולדת ה-20 שלו. פולקס ביסס את מקומו בהרכב של יונייטד כמגן ימני, ורק לאחר שזכה לזימון לנבחרת אנגליה בגיל 22 עזב סופית את עבודתו במכרה (עד אז פולקס לא האמין שהוא טוב מספיק בכדי להיות כדורגלן במשרה מלאה).

על ההתרסקות במינכן סיפר פולקס, שישב בדיוק במקום בו המטוס נחצה לשניים, “המטוס קפץ, והיה ברור שהוא לא נוסע מהר מספיק, ולפתע היו שלוש חבטות מחרידות ועצומות והכל הסתובב. שנייה לאחר מכן הייתי במושב שלי והרגליים שלי היו בשלג. החלק האחורי של המטוס פשוט נעלם. יצאתי הכי מהר שיכולתי ופשוט רצתי ורצתי. ואז הסתובבתי והבנתי שהמטוס לא יתפוצץ. וחזרתי. במרחק ראיתי את הזנב של המטוס בוער, וכשרצתי חזרה נתקלתי בגופות. רוג’ר ברן [קפטן הקבוצה, שנהרג בהתרסקות] עדיין היה חגור למושב, בובי צ’ארלטון ישב בדממה במושב אחר, ודניס ויולט. ואז הארי גרג הופיע וניסינו לעשות מה שיכולנו כדי לעזור”.

מאחר ופולקס ספג פציעת ראש קלה בלבד בהתרסקות, הוא והארי גרג, שוער הקבוצה, ישנו במלון בעוד הפצועים הועברו לבית חולים. למחרת פולקס הגיע לבקר את דאנקן אדוארדס, ג’וני ברי, ג’קי בלאנצ’פלאוור, דניס ויולט, אלברט סקאנלון, בובי צ’ארלטון וריי ווד. הוא נזכר, “בדיוק התחלתי לחשוב שזה לא נראה כל כך נורא, כששאלתי את האחות איפה השאר. היא פשוט נדה בראשה ואמרה, ‘זה הכל, כל השאר מתו’.”

כך עמד לו בחור צעיר בן 26 בבית חולים בארץ זרה, שהרגע התבשר שהוא איבד שבעה מחבריו הטובים. ככה פתאום, רגע אחד הם שיחקו לצידו כדורגל וכבשו את אירופה על הדשא, וברגע הבא הם היו אינם. זה היה הגיוני לו כל אחד ואחד מהניצולים היה פורש באותו יום. בובי צ’ארלטון סיפר שוב ושוב על התחושה הזו, למה זה קרה שהוא שרד ואחרים לא. ואיך אפשר להמשיך לשחק כדורגל כשאתה יודע שהחולצה שהייתה שייכת לחברך הקרוב שייכת עכשיו לאחר והחבר מת.

פולקס סיפר על התקופה שלאחר האסון, “איבדתי כל כך הרבה משקל. לא יכולתי לאכול, לא יכולתי לישון. איבדתי את הכושר שלי והרגשתי שנמאס לי”. למרות זאת, פולקס קיבל על עצמו את תפקיד הקפטן במקום רוג’ר ברן שנהרג, ושיחק בכל אחד ממשחקי הקבוצה בהמשך העונה. הוא המשיך לקריירה מפוארת בת 18 עונות ביונייטד, במהלכה הוא שבר את שיא ההופעות במועדון (השיא נשבר לאחר מכן ע”י בובי צ’ארלטון ובימינו שוב ע”י ראיין גיגס), וכיום הוא נמצא במקום הרביעי במספר ההופעות ביונייטד, אחרי גיגס, צ’ארלטון וסקולס. על הזכייה בגביע אירופה ב-1968 אמר פולקס שהיא עזרה לו להתגבר על ההתרסקות.

הסיפור של הניצולים, בחורים צעירים שחוו את הטרגדיה הבלתי ניתנת לתיאור בה איבדו כמה מחבריהם הקרובים ביום מושלג אחד, הפך להיות הסיפור של יונייטד. האגדה החלה בשלג, והיא המשיכה בעשור שלאחר מכן עם הבנייה מחדש, והיא ממשיכה היום כשרוחם וזכרונם של הבייבס, הפרחים של מנצ’סטר, מרחפים מעל תיאטרון החלומות. ביל פולקס הלך לעולמו ב-25 בנובמבר 2013, אבל רוחו וזכרונו, והתרומה יקרת הערך שלו למועדון, הפכו ויישארו לחלק מהדבר הנפלא הזה שנקרא מנצ’סטר יונייטד.

LEST WE FORGET.

06.02.2014         תגים:     אסון מינכןמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר יונייטד בישראל