הנחת יסודות וכניסה לשיגרה – סיכום עונה

היום בערב משוחק גמר ליגת האלופות ובזאת נגמרת עונת 2014-2015 באופן רשמי. יונייטד אמנם לא תשחק בגמר הזה, אך ישחקו בו 4 שחקני עבר של יונייטד – אברה וטבז שזכו כבר בליגת הלאופות בגמר 2008, פוגבה, שהפך לכוח על בכדורגל האירופי (וצלקת מכוערת בהיסטורית העברות של יונייטד), ופיקה שלמרות שהוא בדיוק מה שחסר לנו בקבוצה, כולם יוותרו לו על שהבין שהוא לא יראה דשא כשוידיץ’ ופרדיננד חולקים את ההגנה.

אבל כאמור, יונייטד לא תשחק בגמר הזה, ותצטרך לעבוד קשה שנה הבאה כדי להשיג אותו. מה שמביא אותי לנקודה הראשונה בסיכום העונה שלי – השגנו את המטרה.

כמו כל דבר בכדורגל העולמי, במהלך העונה שמעתי מגוון עצום של דיעות על עונתו הראשונה של ואן חאל ונראה שיש הרבה אוהדים לא מרוצים. אז חשוב לי להזכיר – עונה שעברה סיימנו מקום 7, ועם מהפיכת הרכב, המטרה העיקרית שלנו הייתה לחזור לקדמת הבמה. לקוות לאליפות אחרי שינוי חצי מההרכב, שיטת המשחק, החלפת המאמן והצוות, היה אבסורד. ויסלחו לי האופטימיים שביננו. אמנם מקום רביעי הוא לא אידיאלי, ואפילו יכולנו כנראה לעקוף את ארסנל אם היינו מעט יותר עקביים. אבל בפתיחת העונה ידענו שאנחנו רוצים מקום בטופ 4, ובסופו של דבר זה מה שקיבלנו.

הם במשחק אחד מהיסטוריה

משחק אחד מהיסטוריה

אז איך שיחקנו בעצם?

המחצית הראשונה של העונה הייתה מבלבלת. כמו שציינתי בעבר, נראה שואן חאל היחיד שמבין מה הוא עושה. שאנחנו כאוהדים, מבולבלים מקבלת ההחלטות שלו. אבל משהו אחד היה ברור – הוא מנסה לשחק כדורגל. בשנים האחרונות תחת פרגוסון המטרה הייתה לנצח. זה יכול להיות בכדורגל יפה וסוחף ושוטף, וזה יכול להיות במשחק הגבהות משעמם, בבעיטות מרחוק ללא שום מטרה, בשליחת כדורים ארוכים לחלוצים ולקוות לטוב. השגנו את 3 הנקודות, והייתה תחושה שזה מספיק. במספר משחקים בהתחלה, ובהרבה משחקים בסוף, יונייטד שיחקה כמו שאני מצפה ממנה. עם הגבהות מדויקות עם מטרה, עם מסירות עומק מסוכנות, עם לקיחת סיכונים, ועם משחק מסירות חד וחכם, שיש בו את ההבנה שאם אין לך איך לפרוץ את הבונקר, עדיף שלפחות בינתיים הכדור יהיה אצלך. העונה, ראינו באמת כמה הרסני היה שחקן כמו קלברלי לניהול הקישור שלנו. כמה הרסניים שחקנים כמו אוואנס וסמולינג שעושים טעויות קשות כאשר הם נמצאים תחת לחץ. נראה שהקבוצה הפנימה את המסר של ואן חאל וחזרנו לשחק כדורגל (ושום מילה על הכדורגל של מויס). אמנם יש עוד דרך ארוכה, אך בעיני היסודות כבר שם. החדרת טאלנט למקומות הדרושים, ושילובם בשיטה, ימשיך לקדם אותנו עוד יותר.

אז איך היו השחקנים?

שוער – דה חאה כמובן היה מצויין, אבל בהנחה שהוא יעזוב, אין בעיני שום סיבה לרכוש שוער חדש ולא לתת לואלדס עונת נסיון. אותם השוערים שעלו כמועמדים להחליפו, לאף אחד מהם אין את הנסיון של ואלדס (אולי צ’ך, אבל גם הוא לא שיחק כמעט כל העונה), את כמות התארים, את הכרת המאמן, את הכרת המועדון, את הבנת השפה של רוב הקבוצה (מדבר ספרדית ואנגלית טובה מאוד). הסיבה היחידה שיש לנו לחשוש זאת הפציעה שלו. אבל אם הוא כבר מספיק כשיר לשחק, אני לא רואה סיבה שיהיה מזעזע. אם יהיה גרוע, אפשר יהיה לחפש לו מחליף שנה הבאה, כאשר לא נצטרך לעשות רכש רב כל כך.

הגנה – למעט דה חאה,, אף אחד בהגנה שלנו לא הבריק. אך עם זאת, חשוב לזכור את כמות הפציעות הנוראית שחווינו ואת מגוון הקומבינציות שעלו בהרכב. שאו הראה פוטנציאל ואני מאמין שעונה הבאה הוא יהיה משמעותי הרבה יותר (הוא צריך להתחזק במהלך הקיץ ולעבוד על משחק ההגנה שלו. התקפית הוא יודע לתרום). רוחו ובלינד מחליפים ראוים למשחקים בהם הוא לא שותף. רוחו היה כנראה הבלם היציב ביותר שלנו (כשהוא שיחק). גם הוא, כשיתפוס עמדה קבועה בהרכב ישתפר משמעותית. במיוחד בשילוב עם ג’ונס שגם הוא צריך לשחק קבוע. כבר אמרתי בעבר ואגיד זאת שוב – בעיני רוחו וג’ונס הם אחלה צמד של בלמים ואם שנה הבאה הם באמת יזכו להיות הצמד שלנו במרכז ההגנה, אני בטוח שמהר מאוד הם יהפכו לכוח משמעותי. בגזרת המגן הימני אנחנו מעט בדילמה – רפאל היה פצוע רוב העונה ולא ברור מה קורה איתו. אם השמועות נכונות והוא אכן יעזוב בקיץ אז חייבים מגן אחר כי ולנסיה טוב כשחקן ספסל, אבל לא מספיק טוב להרכב בעיני. הוא עובד מאוד קשה אבל הוא קיצוני. תמיד היה ותמיד יהיה. ההסטה שלו להגנה היא לא טבעית וגם אחרי 3 שנים בתפקיד הוא עושה רבה מאוד טעויות של שיתוף פעולה עם שאר ההגנה, השארת שחקנים לא שמורים, ולהט תמידי לעלות קדימה. 

קישור – פה מדובר במהפיכה של ממש, והסיבה בעצם לרוב השינוי שראינו בקבוצה. התרשמתי מאוד מבלינד והררה. כאשר שני החבר’ה האלה משחקים יחדיו אני רגוע לגבי עבודת ההגנה של הקישור, ואני נהנה מניהול משחק אמיתי. שני שחקנים שרצים הרבה, מניעים כדור בסובלנות, רואים את המשחק ברמה גבוהה ויודעים לייצר מצבים שכוללים גם הגבהות לרחבה, גם בעיטות מרחוק, וגם מסירות עומק. הבעיה היחידה שלי עם שתי העמדות האלו היא הרוטציה. קאריק נפצע הרבה ולמרות שהוא טוב, כבר די איטי. להררה אין כרגע תחליף חוץ מהורדת רוני לקישור, מה שיוצר בעיות מקדימה.

שילוב מנצח

שילוב מנצח

צד ימין – השילוב של מאטה והררה עובד מעולה. החבר’ה האלה קוראים אחד את השני ומרגיש כאילו הם משחקים יחדיו כבר שנים. עם זאת, מרגיש לי שמאטה “נבלע” בחלקים גדולים מהמשחק. אין לו את המהירות והכוח שאנחנו רגילים לראות באגפים שלנו. אבל שוב, היות והוא בסופו של דבר מציג מספרים יפים, קשה לקחת ממנו את העונה הלא רעה שהוא חווה (9 שערים ו4 בישולים ב33 הופעות בליגה). הייתי רוצה לראות את יאנוזאי משותף יותר עונה הבאה ואולי גם די מריה ודאפיי באגף ימין. צד שמאל – בנוגע ליאנג, מה לעשות הבחור לקח את ההזדמנות בידיים. עד כמה שהשחקן לא הרשים אותי בעבר, השנה הוא לגמרי הוציא 100% מעצמו משחק אחרי משחק. אני עדיין חושב שהוא לא מספיק טוב להרכב של יונייטד אבל בהחלט ראוי להשאר בסגל הרחב ואפילו יכול להוות גיים-צ’נז’ר במשחקים בהם צריך מחליף. ולבסוף – עמדת ה10. תגידו מה שאתם רוצים, אני פשוט לא יכול להסכים שפלאיני טוב לנו, בטח שבעמדה הזאת. האם יש משמעות לפיזיות שלו? כן. אבל מעבר לזה? אני פשוט לא רואה תרומה של שחקן כזה. איטי, מגושם, עושה המון עבירות, לא מבשל (0 בישולים העונה), ומבקיע בעיקר מול קבוצות קטנות (6 שערים ב27 הופעות בליגה, 4 מהם מול קבוצות מהחצי השני של הטבלה). בעמדה שאמורה להיות מרכזית לנו, הוא בעיקר מתפקד כשחקן שולי. במערך עם חלוץ אחד, הקשר ההתקפי חייב להיות יותר משמעותי מזה. רוני הוא עדיין האיש הטוב ביותר שלנו בעמדה זו ושימושו כחלוץ משאיר אותנו עם חור בחלק השלישי של המגרש.

התקפה – פלקאו כבר עזב, ואן פרסי היה חלש במיוחד (10 שערים ו2 בישולים), ווילסון לא הרשים בצורה יוצאת דופן, ומקומו של רוני בקישור ההתקפי. דעתי היא כי יש לשחרר גם את ואן פרסי ולהביא חלוץ הרכב. אנחנו זקוקים לריענון בעמדה הזאת ונראה שהוא צריך לבוא מבחוץ. הפתרון הנוסף הוא מעבר למערך של 4-3-3 ולשחק עם די מריה בקישור (חוסך לנו רכישת שחקן, משלב את די מריה במקום פלאיני, ומשאיר את רוני/ווילסון/ואן פרסי כחלוצים מרכזיים). זה כמובן תלוי איך ואן חאל רואה את עתידה של יונייטד, אך נכון ל4-2-3-1 שאנחנו משחקים, חלוץ חדש הכרחי למערך.

אז איזה רכש חסר?

כאמור חלוץ (השמועות אומרות קבאני/היגוואין/לוקאקו/בנטאקה/לקאזטי?), קשר מרכזי לרוטציה עם הררה (גונדואן?), קשר אחורי לרוטציה עם בלינד (לא יודע כמה לקאריק כבר נשאר לתת. שניידרלין/לואיז גוסטאבו?), בלם לרוטציה עם ג’ונס ורוחו (אוטמנדי?), ומגן ימני אם רפאל או ולנסיה יעזבו (קולמן/קליין?). אבל בעיני חשוב גם להבין מה אנחנו עושים עם השחקנים הלא טובים לנו. קלברלי כבר לא יחזור לקבוצה (כנראה גם הרננדז) ועם השחרור המאסיבי שואן חאל עשה קיץ קודם, אני מחזיק אצבעות לעזיבה של אוואנס וסמולינג. בהנחה שיגיע בלם מבחוץ, אשמח לראות את בלאקט או מק’ניר מושאלים. חבל לוותר עליהם אבל ייבוש שלהם על הספסל הוא ביזבוז לכולם.

download

אז מה יהיה שנה הבאה?

אני חושב שלרכש תהיה משמעות גדולה מאוד לאיך נראה שנה הבאה, אך לא גדולה כמו שכולם חושבים. אפילו רק עם ההגעה של דאפיי, ושחרור פלקאו אנחנו כבר טובים יותר. עם חזרה מפציעות של ג’ונס, רוחו, רפאל, קאריק ושאו. עם השתלבות של הרכישות משנה שעברה, ועם הבנה עמוקה יותר של הראש של ואן חאל, הקבוצה של שנה הבאה תהיה כבר טובה יותר מזאת של השנה. וזה עוד לפני שחלון העברות נפתח. האם זה יהיה קל? בטח ובטח שלא. אך האם אפשרי להתמודד על התואר? בהחלט. צ’לסי תהיה הקונטנדרית המרכזית אך סיטי בדרך למהפיכה. סגל מזדקן שזקוק להרבה מאוד שינויים, חוסר עמידה בחוקי פייר פליי (בעיקר מבחינת זה שאין להם אנגלים בסגל) יגרום להם לשנות הרבה מאוד וזאת הזדמנות טובה של יונייטד לקפוץ מעליהם. וארסנל? נו זאת ארסנל…

06.06.2015         תגים:     אשלי יאנגואן פרסיוויין רוניליגת האלופותמנ. יונייטדמנצ'סטר יונייטד בישראל