ימים של קיץ

יולי-אוגוסט. קיץ. חם. כל כך חם שאחרי חמש דקות בחוץ, המוח שלי כל כך מטוגן שאני מסוגל למעשים שאפילו לואיס סוארז יחשוב שהם טיפשיים.

לא מספיק שחם בחוץ, גם אין כדורגל אמיתי. יש קצת מוקדמות באירופה, קצת הרבה משחקי ידידות , המון(!!!) שמועות העברות חסרות כל בסיס. בדיוק המתכון לשגע כל אוהד כדורגל סביר.

בכל זאת, הקיץ הזה קצת מיוחד. בפעם הראשונה מזה כמעט 27 שנים, יש לנו מנג’ר חדש וזו סיטואציה שגוררת אחריה המון ספקולציות, שמועות, ניחושים, ולחצים שונים ומשונים. אז החלטתי לזרוק פנימה את השני סנט שלי לגבי הרבה ממה שעובר עלינו בקיץ הזה.

1. רכש. כבר סוף יולי, המסע במזרח נגמר ומלבד וילפריד זאהה שחתם כבר בינואר ומגן אורוגוואי בן 20 שמיועד לעתיד, עדיין לא נרכש שחקן. אני משוכנע שאנחנו זקוקים לחיזוק. גם אם היונייטד הייתה נותנת עונה מושלמת אשתקד, עדיין היה צורך בדם חדש לרענן את השורות. אבל אני בהחלט לא מבין את הלחץ סביב הנושא. תחשבו על זה ככה – לפני שנתחיל לשרוף כסף בשוק, לא כדאי שהמנג’ר יחליט איזה תפקידים הוא מעוניין לאייש? ולפני שהוא מחליט את זה, לא כדאי שהוא יראה מה בדיוק יש לו ביד?
אחרי הכל, דייויד מוייס נכנס לתפקיד לפני פחות מחודש, קצת מרווח נשימה לא יזיק לו. דוגמא מצוינת – הוא אפילו לא פגש עדיין את אנטוניו ולנסיה וחאבייר הרננדז. הוא פגש את שינג’י קגאווה לפני שבוע. את רובין ואן פרסי לפני שבועיים. בקיץ נורמלי, הכי טוב לסיים את הרכש מוקדם ושהשחקנים החדשים יוכלו לבלות את ההכנות לעונה עם הקבוצה, יתאקלמו ויסתגלו לסביבה החדשה. ובכן, זה לא קיץ נורמלי.

2. הבקשה של סר אלכס – כששמעתי את סר אלכס מבקש מהאוהדים להיות סבלניים עם מוייס, איפשהו קיוויתי שזה יעבוד. אבל ידעתי שלא. למוייס כנראה יש תקופת חסד ארוכה מאוד בהנהלה, כנראה תקופת חסד ארוכה בקרב הגרעין הקשה של האוהדים, אין לו שום תקופת חסד בקרב ציבור הלקוחות של היונייטד. לצערנו, הציבור הזה הוא הרוב.

3. הצעירים. מאוד קל להתרשם מינוזאי או לינגארד במסע הנוכחי. מאוד קל לצאת בהצהרות מפוצצות. כבר ראיתי הצעות לבנות עליהם כעל שחקני מפתח, השוואות בין המחזור הנוכחי בנוער למחזור המופלא של 92′ וכהנה וכהנה. ובכן, זה לא אומר כלום. אני זוכר את כשרונות העל המבריקים שיצאו מהאקדמיה שלנו בדרכם לכבוש את העולם – טרי קוק, בן ת’ורנלי, ג’ון קרטיס, מייקל קלג ולוק צ’אדוויק. לא הרבה יצא מהם.
ליבול הנוכחי שיצא מהאקדמיה שלנו יש עתיד מבטיח ודרך מאוד ארוכה לפני שיגשימו את הפוטנציאל, אם בכלל. לגמרי לא בטוח שלהישאר ביונייטד העונה זה הדבר הנכון עבורם. אני זוכר את טום קלברלי נותן הופעות יוצאות מהכלל במסע לארה”ב בקיץ 2010. איך דיברו על כך שהוא קנה לעצמו מקום בסגל ובטח יקבל כמות דקות יפה  ב-2010/11. קצת אח”כ הוא הושאל לויגאן וזה היה צעד מאוד נכון עבורו. במקום להילחם על פירורים, הוא שיחק הרבה יותר במקום אחר וחזר ליונייטד הרבה יותר שלם ומוכן. יכול להיות שזה בדיוק מה שלינגארד וינוזאי צריכים. מהבחינה הזאת, לינגארד כנראה הרוויח המון במסע הזה. כמות דקות משמעותית לא סביר שיראה העונה ביונייטד, אבל אולי עכשיו הוא על הרדאר של המנג’ר.

4. שאלות שנשארו פתוחות. כולם עסוקים ברכש. האם רצינו את טיאגו? האם פברגאס יבוא? האם פלאיני ו/או ביינס מועמדים? בתוך כל אלו, שכחו שיש שאלות בתוך הסגל שלנו שצריך לענות עליהן קודם. יש לנו כמה שחקנים שצריך להחליט היכן העתיד שלהם ובראשם וויין רוני ולואיס נאני. המצב של רוני נראה ברור יחסית: המועדון הבהיר שהוא לא למכירה והחוזה החדש שלו כרגע לא על הפרק. אז וויין רוני צריך להחליט האם הוא כופה העברה או משחק בשביל החוזה החדש. הכדור במגרש שלו. המצב של נאני יותר מסובך היות ואין לנו אינדיקציה אמיתית למעמד שלו אצל מוייס. אנחנו יודעים שנדחו שתי הצעות לרכוש אותו (של גלטסראיי ומונאקו), אבל לא יודעים מאיזה סיבה. האם דחינו את ההצעות כי הן היו נמוכות מדי או כי מוייס רוצה את נאני בקבוצה? אנחנו גם לא כ”כ יודעים מה נאני רוצה – להישאר או ללכת. ההחלטה שלו היא בעלת חשיבות למבנה הסגל בעונה הבאה.
גם העתיד של אנדרסון לא ברור. מצד אחד, מוייס הצהיר שהוא רוצה לחזק את מרכז הקישור והמעמד של אנדרסון נראה הכי רעוע. מצד שני, למרות מאסת השמועות האדירה, כמעט לא שמעתי שום דבר על קבוצות שמעוניינות בו או רצון של אנדרסון לעזוב. מצד שלישי, בקיץ הבא יש מונדיאל בברזיל, כל ברזילאי חולם לשחק בנבחרת במונדיאל, בטח במונדיאל ביתי, והסיכוי של אנדרסון לקבל זימון שואף לאפס, אלא אם ישחק כמות דקות משמעותית ויציג יכולת טובה. שני דברים שאני לא בדיוק רואה מתרחשים ביונייטד העונה.

5. טקטיקה. השיטה בה נשחק השנה עדיין לא ברורה. כל ניסיון לגזור מסקנות מהשיטה של אברטון הוא בעייתי. למוייס לא היה באברטון חומר גלם או אמצעים ברמה שאפילו מתקרבת למה שיש לו ביונייטד. קשה להאמין שמה שראינו באברטון זה באמת ה”חזון” של מוייס. זה נראה יותר כמו פרגמטיזם במיטבו – “זה מה שיש ועם זה נסתדר”. קחו לדוגמא את המאמן החדש של ברצלונה – בארגנטינה הוא שיחק כדורגל התקפי כי היה לו את החומר, אבל בנבחרת פרגוואי? זה נראה כאילו יוון הייתה המודל. כי זה מה שהיה לו לעבוד איתו.
גם מהמסע אי אפשר כ”כ לדעת מה יהיה המערך. הרננדז, ולנסיה, נאני, רוני ווידיץ’ בכלל לא היו במסע, ואן פרסי וקגאווה היו באופן חלקי. זאת אומרת שהשאלות הכי גדולות מבחינה טקטית בכלל לא נדונו – מהו קו ההגנה המועדף? איך משלבים את רוני וקגאווה יחד? מה המשקל שיינתן למשחק האגפים ובאיזו תצורה? אלו שאלות סופר קריטיות לעונה הבאה ובכלל לא היתה לנו הזדמנות לגבש אפילו דעה ראשונית בעניין.

6. שינוי חשיבה – זו לא רק העזיבה של סר אלכס. זו גם העזיבה של דייויד גיל – הצמד וודוורד את מוייס מאוד פתוח עם התקשורת בקשר למדיניות ההעברות של היונייטד ואני לא בטוח שאני אוהב את זה. עזבו את זה שמדברים על שחקנים של קבוצות אחרות, אני לא רואה שום פסול בלהודות בהגשת הצעה רשמית על שחקן, מה שמטריד אותי בעיקר זה המסר – אם מוייס מדבר באופן רשמי על כך שאנחנו רודפים אחרי פברגאס, אז שייקח בחשבון שכישלון אפשרי במרדף הזה ייפול גם על הכתפיים שלו. אני גם לא אוהב את ההשפעה שעשויה להיות למרדף כזה על הסגל הקיים. אם לא נצליח להביא קשר שמתאים לנו עד סוף מועד ההעברות, איך זה ישפיע על אנדרסון למשל? האם ייתכן שהוא עשוי לחשוב שהוא משחק רק כי המועדון לא הצליח לקנות מישהו אחר? מלבד זאת, כישלון במרדף כ”כ פומבי עלול להיתפס כפגיעה ביכולת הקבוצה להחתים שחקנים. זה משהו בוודאי לא יהפוך את החיים של מוייס יותר קלים.
בכל מקרה, הקו התקשורתי החדש הזה לא מריח לי כמו החלטה של מוייס, לפחות לא לבד. זה רחב מדי. גם וודוורד מדבר עם התקשורת ומשתף אותם ברמה שגיל מעולם לא התקרב אליה.

7. אני לא יודע למה אני מחכה יותר – פתיחת העונה או סגירת חלון ההעברות. כל 5 דקות צהובון כזה או אחר מקשר את היונייטד עם שחקן כזה או אחר במשהו שנראה כמו ספינים מטעם קבוצות מוכרות או סוכנים שמנסים לעורר ביקוש ללקוחות שלהם. בורסת השמות שמוזכרים בהקשר של היונייטד היא עצומה, ב-99% מהמקרים זה שקר אחד גדול וכל פעם מישהו אחר קונה את זה. ואלה השמות שעלו לי בזכרון ככאלו שקושרו אופן חוזר ונשנה עם היונייטד – פברגאס, טיאגו, גונדוגאן, פלאיני, ביינס, רונאלדו, מודריץ’, קבאיי, וראטי, בייל, סטרוטמן, ואן חינקל, לבאנדובסקי, מרקיסיו, וואניימה, גאראי.
16 שמות שמתוכם הגשנו רשמית הצעה על שניים מתוכם. וזה מבלי להזכיר את עשרות השמות הנוספים שהוזכרו פה ושם בקשר עם היונייטד. הבעיה מתחילה כשאוהדים מניחים שאף אחד מה-16 לא בא כי “נכשלנו”. כי אנחנו לא “מצליחים” להחתים שחקנים. כי כוח המשיכה של היונייטד “נעלם”. לא יודע, לא זכור לי שבעבר הצלחנו להחתים שחקנים שלא ניסינו להחתים ולא הגשנו להם הצעות.

8. אז מה המסקנות מכל זה? שכל אחד יחליט לעצמו. לי יש רק אחת – סבלנות. מדובר כאן במירוץ ארוך, במרתון. לא בספרינטים.

31.07.2013         תגים:     אד וודוורדאדנאן ינוזאיג'סי לינגארדדייויד גילדייויד מוייסוויין רונילואיס נאניסר אלכס פרגוסון