פרופורציות 2.0

חמישה מחזורים לסוף, הצטברו לי כמה מחשבות על החודשיים האחרונים:

1. ביקורת ופרופורציות. הדבר הכי גרוע שמנצ’סטר יונייטד יכלה לעשות לחלק מאוהדיה, הוא לפתוח פער עצום בצמרת, יותר מדי מחזורים לסיום העונה.

זה נשמע מוזר, אני יודע, אבל זו המציאות. פער 15 נק’ לפני הדרבי גרם להרבה מאוד אוהדים להתייחס לאליפות כאל דבר מובן מאליו ולפתע אירועים מאכזבים כמו הפסד בדרבי, הדחה מהגביע האנגלי והדחה בשמינית גמר הצ’מפיונס הפכו למפלות בקנה מידה היסטורי שמחייבות פירוק הסגל או לפחות רכישת 4-5 שחקני “וורלד קלאס” (יום אחדש מישהו יצטרך להסביר לי מה הקריטריונים ל”וורלד קלאס”. מונח מטופש מאין כמוהו). לא ברור לי איך לפתע פתאום עונה עם אליפות הפכה לאכזבה, איך טוענים שאנחנו נחותים (בסגל וביכולת) מחצי ליגה. איך מישהו מעז להגיד שליונייטד לא מגיע להיות היכן שהיא נמצאת.

2. טום קלברלי. תשקלו לרגע את העניין הבא – עד העונה, שיא הקריירה של טום קלברלי למשחקים בעונה הוא 35 (במדי ווטפורד). העונה, כולל הופעות בינ”ל, טום קלברלי שיחק כבר ב-43 משחקים (שלא לדבר על הטיסות).

הוא פשוט לא רגיל לעומס הזה. משהו דומה קורה בNBA לרוב עצום של הרוק’יז – הם רגילים לעונה של 30 משחקים בעונה במכללות/תיכון ופתאום במקצוענים, הם נדרשים לעונה של 82 משחקים + טיסות. זה לא משנה שהם צעירים וחזקים, בשלב מסוים הם “נתקעים” בסוג של קיר והיכולת יורדת. הרבה יותר מאכזב אותי למשל שג’וני אוואנס מקבל הרבה פחות דקות בזמן האחרון.

3. אנטוניו ולנסיה. במשחק מול ווסטהאם הוא נכנס לאמצע פעמיים כשהכדור נכנס משמאל והבקיע פעם אחת. זה עד כדי כך פשוט. מדהים אותי שהוא לא עושה את זה יותר. אמרתי את זה בעבר ואחזור על זה שוב – קיצוני עם הגובה, כוח והמהירות של ולנסיה שווה לפחות 5-10 גולים בעונה, אם הוא ייכנס לאמצע וישמש מטרה נוספת כשהכדור בצד שמאל. הכניסה הזאת לאמצע היא לא משהו שתלוי ביום ששחקן תופס, או בכושר שלו. זה אמור להתבצע אוטומטית.

4. שיפוט. בפעם הבאה שלמישהו יתחשק לבקר את דויד דה חאה בכל הנוגע למשחק הגובה והיציאות שלו, כדאי שיזכור דבר אחד – ברוב הליגות הבכירות באירופה, כניסה כמו שדה חאה חטף מקארול היא כרטיס אדום. באנגליה זה בקושי פאול ואקט לגיטימי בשביל “להפחיד” את השוער. לא הגיע הזמן שגם בכדורגל האנגלי יבינו ששימוש באלימות בשביל לחפות על נחיתות זה לא “רוח לחימה”. זה סתם אלימות.

5. עוד מישהו שם לב שעבר המון מזמן מאז שאנדרס לינדגארד פתח בשער? אני אפילו לא זוכר מתי זה היה. יש סיכוי שזה היה איפשהו ב-2012? הוא לא תמיד נמצא בכלל על הספסל. לדעתי יש סיכוי לא רע שעם כל הדיבורים על מי צריך לעזוב ומי צריך לבוא, בסוף השינוי הראשון בסגל יהיה בעמדת השוער המחליף.

6. מייקל קאריק. אפשר להגיד הרבה דברים על המועמדות שלו לתואר שחקן השנה. את דעתי עליו כתבתי בהרחבה בעבר. אני חושב שמגיע לו. מגיעים לו השבחים ומגיעה לו ההכרה. אבל מעבר לכך, במשך שנים הוא חטף ביקורת שלא הגיעה לו על דברים שלא קשורים אליו בכלל. החל מהמחיר ששולם עליו (כאילו שהוא קבע אותו) וכלה בחולשת מרכז הקישור (אף אחד לא חושב שלנחיתות המספרית שלנו שם יש קשר לעניין?). אז טוב לראות אותו מקבל קצת קרדיט.

7. משהו כללי – מפתה מאוד להתלונן על הכדורגל שסטוק, ווסטהאם ודומותיהן משחקות. מפתה מאוד להשוות את הסגנון הזה לסגנון הטכני של רוב הקבוצות בספרד, גרמניה ואפילו איטליה. מפתה מאוד להתלונן על מדיניות הרכש של קבוצות מרכז הטבלה ומטה, מדיניות במסגרתה שחקנים יחסית מוגבלים כמו מאט ג’ארביס, סטיבן פלטשר ודארן בנט שווים עשרות מיליונים ולא מספיק מהמרים על כשרונות מקומיים צעירים או שחקנים טכניים זרים.

זה מפתה מאוד, אבל האשמה היא לא בקבוצות. היא בשיטה. כל עונה בפרמייר ליג מבטיחה לקבוצות הללו 60 מליון פאונד גם אם יירדו בעונה אח”כ. בתנאים הללו, לא משתלם לקחת סיכון על כדורגל אטרקטיבי כשאפשר לשחק משהו יותר בסיסי, זול ועם פחות סיכון. על כל סוונזי אחת שמציגה כדורגל אטרקטיבי ופורחת, יש לפחות 3-4 שיורדות ליגה ומפסידות המון כסף. לא משתלם לסם אלרדייס להמר על ה 5-6 שחקנים טכניים שצריך בשביל לשדרג את ווסטהאם. אם הוא נופל על 3 מתוכם, זה עלול להיגמר בירידה. יותר משתלם לו לקחת שחקנים כמו קווין נולאן וגארי או’ניל שהם אמנם מוגבלים, אבל מנוסים במאבקי הישרדות.

 

20.04.2013         תגים:     אנדרס לינדגארדאנטוניו ולנסיהדויד דה חאהווסטהאםטום קלברלימייקל קאריקמנצ'סטר יונייטד