עולם חדש

אחרי  כמעט שבועיים, אני סוף סוף מתחיל למצוא קצת מהמילים שאבדו מאז שסר אלכס פרגוסון הודיע על פרישתו. ייקח עוד הרבה מאוד זמן  למצוא את הכל.  סר אלכס פרגוסון היה בשבילי הרבה יותר מהמנג’ר של הקבוצה האהובה עליי. הרבה יותר.

אוהדי מנצ’סטר יונייטד שלום, ברוכים הבאים לעולם המודרני של הכדורגל האירופאי.

נשמע מוזר, נכון? אחרי הכל, זו 2013. כל אוהדי הכדורגל באירופה בוודאי רגילים כבר לעולם המודרני. הם רגילים לאירופה של אחרי חוק בוסמן, רגילים לעולם בו הכוח בידיים של השחקנים, בו הכסף מדבר.

ובכן, לא כולם. אוהדי יונייטד מכירים את העולם הזה, אבל רק מבחוץ.

בשמיני למאי 2013, בשעות הבוקר, ברגע בו מועדון הכדורגל של מנצ’סטר יונייטד אישר שסר אלכס פרגוסון יפרוש מתפקידו בסיום העונה, הרוב מכריע של אוהדי מנצ’סטר יונייטד ואני בתוכם, נזרק בכוח כמעט 30 שנים קדימה בזמן.

אתם מבינים, בעולם של הכדורגל “הישן”, היו”ר או הבעלים היה בוחר איש מקצוע לתפקיד המנג’ר, מגדיר לו מטרות ותקציב ואז נותן לו לעבוד.

אם זה לא מצא חן בעיני השחקנים? בעיה שלהם. אם זה לא מצא חן בעיניי האוהדים? בעיה שלהם. חילופי מאמנים היו מתרחשים בצורה הרבה יותר נדירה, לתקשורת היה מקום פחות חשוב בחיי היום יום של הקבוצה, והרצונות, הדרישות והמחשבות של השחקנים היו חסרי חשיבות מול ההחלטות של המנג’ר והצרכים של הקבוצה כפי שהוא קבע.

כשהמנג’ר היה איש הנכון לתפקיד, המשמעות הייתה הצלחה של הקבוצה ולמנג’ר ניתן ברוב המקרים הרבה זמן בשביל להוכיח שהוא האיש הנכון. זה היה המצב ברוב עולם הכדורגל נכון לאמצע שנות השמונים. זה המצב במנצ’סטר יונייטד עד לפני שבועיים.

ופתאום, בן לילה, אוהדי היונייטד נזרקו לעשור השני במאה העשרים ואחת. מנהלים ובעלי קבוצות לוקחים חלק הרבה יותר פעיל בקבוצה, כולל התערבות בצד המקצועי במקרים רבים, מאמנים מוחלפים כמו גרביים, שחקנים קובעים איפה והיכן ישחקו ובמקרים מסויימים מנהלים את הקבוצה, לאוהדים יש במה להביע את דעתם על כל דבר ועניין ולתקשורת יש חלק מאוד מרכזי בחיי היום יום של הקבוצה.

זה לא שכל ההתפתחויות הן לרעה. כל שינוי והתפתחות שחלו בכדורגל יכול להיות לטובה במצבים מסויימים, אבל בתמונה הכללית, ניהול קבוצת כדורגל בימינו כרוך בהמון כאוס, בלגאן ואי שקט ובעיקר מאבקי אינטרסים. כל יו”ר, מאמן ושחקן נלחם על האינטרסים שלו ולא תמיד זה לטובת האינטרסים של הקבוצה.

עד לפני שבועיים, מנצ’סטר יונייטד הייתה אי של שקט בתוך הבלגאן. מקום שמנוהל בידי איש מקצוע. לא כולם הסכימו או הבינו את ההחלטות שקיבל סר אלכס, אבל אני לא חושב שלמישהו היה באמת ספק שהמניע מאחורי ההחלטות הללו היה טובת המועדון.

אי אפשר לשנייה להקל ראש במשמעות של השקט הזה. אי אפשר להסביר כמה חשובה העובדה שבתוך כל הכאוס הזה, ידענו שיש על מי לסמוך. מישהו שיודע מה צריך לעשות ואיך לתקן את מה שלא עובד.

דוגמא אקראית פשוטה – בעולם הכדורגל המודרני, קבוצות משתמשות בתקשורת בכדי לכפות על קבוצות אחרות למכור שחקנים. השיטה פשוטה – מפזרים כמות מסויימת של סיפורים על כך ששחקן מסויים רוצה לעזוב, השחקן לא מכחיש (או אפילו מאשר), האוהדים של קבוצתו מתעצבנים עליו והנה המכירה בדרך להתממש. ברצלונה עשתה את זה לארסנל עם פברגאס, ריאל עשתה את זה לליברפול עם צ’אבי אלונסו. היא ניסתה לעשות את זה ליונייטד עם רונאלדו. אבל על היונייטד זה לא עבד. למה? כי אלכס פרגוסון, זה למה. סר אלכס אמר לריאל לא ואמר לאוהדי היונייטד שרונאלדו נשאר וזהו. לחלק לא קטן מהאוהדים אולי אבדה ההערכה והכבוד לרונאלדו, אבל הם קיבלו אותו בחזרה, כי סר אלכס אמר.

המחשבה על אובדן הסמכות המקצועית הזאת הפחידה ומפחידה אותי מאוד. זה מרגיש כמו סופו של עידן. אי אפשר להסביר כמה קשה הפרידה מאיש הגדול הזה. כמה מפחידה המחשבה על מנצ’סטר יונייטד שלא מנוהלת על ידי סר אלכס.

אבל אחרי כל הטקסים, הפרידות ואחרי שבועיים של הפנמה והסתגלות למשפט “דיוויד מוייס, מנג’ר מנצ’סטר יונייטד”. הכתה בי מחשבה שמפחידה אותי יותר. עד כמה שלי כאוהד קשה תהליך המעבר הזה לעולם המודרני והמושחת של הכדורגל האירופי הנוכחי, הרי שהמערכת המקצועית ביונייטד לא ערוכה לזה בכלל. המערכת אולי חושבת שהיא מוכנה, אבל לא באמת.

בקיץ הקרוב, אד וודוורד ימונה למנכ”ל הקבוצה. אני לא מכיר את אד וודוורד. סביר בהחלט להניח שמבחינת כישוריו העסקיים הוא בהחלט ראוי לתפקיד, הוא עבד תחת דייויד גיל כך שהוא לא זר לניהול קבוצת כדורגל, אבל האמת היא שאין לו מושג איך לנהל קבוצת כדורגל בעידן המודרני. אף אחד ביונייטד לא יודע. הרי תחת סר אלכס פרגוסון, יונייטד הייתה חלק מעולם שונה לחלוטין.

איך בדיוק יתנהגו ביונייטד אם נעבור שלושה-ארבעה משחקי ליגה ללא ניצחון? בעידן פרגוסון, כל השאלות היו הולכות לפרגוסון שהיה מרכז את האש אליו ומטפל בזה. המשבר היה חולף וממשיכים הלאה. אבל איך יגיבו ביונייטד אם וכאשר מצב כזה יקרה בעידן מויס? איך יגיבו כשבתקשורת יתחילו להעלות ספקולציות לפיהן המנג’ר בסכנת פיטורין?

מה יקרה אם חלק מהשחקנים יחליטו להטיל ספק בהחלטות של המנג’ר, בפומבי ו/או באופן פרטי? איך יגיבו אם ריאל מדריד או ברצלונה יתחילו להשתמש בתקשורת בכדי להסית את אוהדי היונייטד נגד הרננדז או דה חאה? מה יקרה אם המנג’ר מביא שחקן רכש יקר שלא ישתלב ישר מההתחלה? מה יקרה אם סוכן של שחקן מסויים יתחיל להתראיין ולהטיל ספק במנג’ר או בעתידו של השחקן בקבוצה?

כל אלו דברים שהמערכת ביונייטד פשוט לא יודעת איך להתמודד איתם. אלו סיטואציות שאו שלא עלו בעבר במועדון או שעלו וטופלו בידי סר אלכס. עם כל הרצון הטוב, לדייויד מוייס אין את המוניטין שסר אלכס הרוויח ביושר ולפחות בתחילת הדרך הוא יזדקק להמון רוח גבית ממערכת לחלוטין לא מנוסה בכדורגל המודרני. וזו מחשבה מאוד מפחידה.

מול המחשבה הכל כך מפחידה הזאת, הבחירה דווקא במוייס היא קצת מנחמת. יש הרבה ספקות לגבי דייויד מוייס – המאזן שלו במשחקים מול הגדולות, היעדר התארים, חוסר הניסיון בזירה האירופית.

אבל ברור גם שדייויד מוייס הוא איש עבודה שקרוב הרבה יותר לצורת הניהול של פעם. ז’וז’ה מוריניו אולי היה נותן לנו סיכוי גדול יותר לתארים, אבל גם היה זורק את הקבוצה עמוק יותר לכאוס המודרני, מטלטל את המערכת הרבה יותר ממה שצריך ובעיקר, היה גורם לרבים מהאוהדים, לראשונה בחייהם, לפקפק באינטרסים של המנג’ר. אין לי מושג מה צופן העתיד ביונייטד למוייס, אבל לפחות מתקופתו באברטון, אני מקבל תחושה שמדובר במנג’ר שפועל בראש ובראשונה לטובת הקבוצה.

זה הדבר שהיונייטד זקוקה לו יותר מכל בתחילת העידן שאחרי סר אלכס פרגוסון.

השקט הזה בתוך הבלגאן שסר אלכס פרגוסון סיפק הוא משהו שלא מוערך כמו שצריך ואני מקווה שלא ניאלץ לגלות בדרך הקשה, עד כמה השקט הזה חשוב. תודה סר אלכס. תודה על רגעי האושר. תודה שהשארת את הכאוס והבלגאן בחוץ. תודה שייצבת את הספינה גם בסערות הכי גדולות. תודה שגרמת לי להרגיש בטוח כשהקבוצה בידיים שלך. אני רק יכול לקוות שאחרייך נשארת מערכת חזקה מספיק להתמודד  גם בלעדייך.

24.05.2013         תגים:     אד וודוורדדייויד גילדייויד מוייסז'וז'ה מוריניומנצ'סטר יונייטדסר אלכס פרגוסון