למה תוצאת המפגש מול ריאל מדריד לא ממש חשובה

האמת? המשחק מול ריאל לא ממש מעניין אותי. אם כבר, מה שמעניין אותי יותר אלו ההשלכות הפוטנציאליות של המפגש עם ריאל בטווח הרחוק, תקראו לי משוגע, תטילו ספק באמיתות ההצהרה, תנסו לשכנע אותי. מה שבא לכם. אולי אני באמת משוגע. אבל יש לי את הסיבות שלי!

כשאני מסתכל על שחקני המפתח שלנו עד כה העונה, אני רואה את דה חאה, אוואנס, רפאל, אברה, ריו, קאריק, קלברלי, קגאווה, רוני, ואן פרסי. אני רואה 10 שחקנים (שכנראה יפתחו גם במדריד) שמתוכם ל-6 המעמד של “שחקן מפתח במנצ’סטר יונייטד” הוא חדש. מבין הארבעה הנותרים (ריו, אברה, קאריק ורוני), רק וויין רוני אמור וצריך להיות שחקן מפתח במועדון בעוד שנתיים.

מה זה אומר? זה אומר שמנצ’סטר יונייטד שאנחנו רואים השנה היא יחסית “חדשה” ולא בהכרח מנוסה במיוחד. זה אומר שזו קבוצה בתהליך בנייה וככזו, צמד המשחקים מול ריאל הוא סתם עוד שלב בדרך. זכייה באליפות חשובה יותר כי היא צעד יותר חיוני להתבגרות של הקבוצה הזאת. אנחנו מאוד רחוקים מהמוצר המוגמר שאנחנו יכולים וצריכים להיות.

היו שאמרו שהחשיבות של המשחקים מול ריאל היא בפן המנטלי. שאם השחקנים ייראו שהם ברמה הזאת, אז זה ייתן להם דחיפה מנטלית. יש בזה משהו. אבל בשביל שזה יקרה, לא צריך לעבור את ריאל. לא צריך אפילו לנצח אותם. צריך “רק'” לשחק סביר מולם. ואם לא נשחק סביר? ואם נודח בבושת פנים? אז אולי נלמד משהו לעתיד. ואולי זה סתם יהיה קשור לעובדה שאנחנו משחקים בשלוש חזיתות וריאל מדריד משחקת בחזית אחת.

כשאני חושב על זה לעומק, שתי התמודדויות שהכי מזכירות לי את המצב הזה הן מול מילאן – ב-2005 וב-2007.

ב-2005, זו הייתה הקבוצה שבנויה מסביב לואן ניסטלרוי כשלצידו רונאלדו ורוני הצעירים והלא בשלים. אמנם מילאן לא הביסה אותנו בדו קרב הזה, אבל היא שלטה בנו באופן מוחלט. דומיננטיות טוטאלית. האם זה פגע ברונאלדו ורוני? לא ממש. הם למדו, הפנימו והשתפרו. פרגוסון מצידו החליט להמשיך עם השלד של יונייטד ההיא ואת המהפכה הוא עשה רק אחרי שבעונה שלאחר מכן הודחנו כבר בשלב הבתים.

2007 הגיעה, ושוב מילאן מדיחה אותנו. הפעם המשחק באולד טראפורד היה יחסית שקול ובגומלין בסאן סירו, שוב דומיננטיות מוחלטת של מילאן. הפעם זה היה תורו של פרגוסון להסתכל וללמוד. הוא לא למד משהו חדש על כדורגל. זה לא שמילאן הייתה בהכרח קבוצה טובה מאיתנו. זה היה ניצול מעולה של סיטואציה. מילאן הייתה קבוצה מנוסה שוויתרה על הליגה והתמקדה בליגת האלופות ואנחנו היינו קבוצה צעירה, לא מנוסה ובעיקר לא עמוקה מספיק. הדבר הכי מרכזי שבלט בהתמודדות ההיא מול מילאן היה הצורך של היונייטד בקשר דפנסיבי חזק. ובאמת בקיץ שאחר כך נרכש אואן הארגריבס. אבל הארגריבס היה על הכוונת כבר בקיץ שלפני כן. פרגוסון הכיר את הבעיה עוד לפני מילאן.

מה שפרגוסון למד בעיקר זה שהסגל לא מספיק ארוך לעונה שלמה בכמה חזיתות. הוא למד את זה לא רק ממילאן אלא גם מהצורה התשושה בה סיימנו את אותה עונה. בקיץ שאחריו נרכשו לא פחות מארבעה שחקנים והוחזרו מהשאלות שניים נוספים. כל השישה היו מיועדים לקבל דקות משמעותיות.

מהדו קרב ההוא יצאה מילאן כמנצחת ומנצ’סטר יונייטד כמפסידה. אבל בטווח הרחוק זה היה בדיוק להפך. מנצ’סטר יונייטד יצאה כאחת הקבוצות הגדולות של העשור האחרון. מילאן מצידה נסחפה להנחה שהחבורה הוותיקה שניצחה את יונייטד, יכולה לתת עונה שלמה באותה רמה. הם לא ביצעו את חילוף המשמרות בזמן ומאז מילאן לא שבה להיות דומיננטית כשהייתה, לא בזירה המקומית ולא בזירה האירופית.

לכן מה שמעניין במשחק מול ריאל זו לא התוצאה אלא הדברים הקטנים שאולי נוכל ללמוד על הקבוצה, מה שצריך לשפר, מה שצריך לתקן ומה שצריך להחליף. גם זה לא בטוח. יכול להיות שהמסקנה תהיה זהה למה שאני חושב כרגע – אנחנו באמצע תהליך, צריך להמשיך את התהליך ולראות מה קורה. אני גם לא משוכנע שיש דברים שאפשר יהיה ללמוד רק מול מדריד.

אם נודח בבושת פנים מול ריאל, זה יהיה כנראה שלב הביקורות האכזריות שמתוכן איש לא ייצא נקי ובטח האוהדים ידרשו עריפה של יותר מראש אחד. אם נדיח את ריאל בצורה מבריקה, זה יוביל למחשבה שאנחנו טובים יותר ממה שאנחנו באמת.  אני מניח שגם העפלה דחוקה יחסית תוביל למחשבה הזאת וגם הדחה דחוקה יחסית  תוביל לביקורות. רק ההיקפים ישתנו.

בדיוק בגלל הדברים הללו אני לא כל כך מתעניין בתוצאת המפגש הזה. כי המשחקים עצמם לא רבע חשובים לעכשיו כמו שעושים מהם כרגע. זה והעובדה שכבר שלושה חודשים אני שומע ספקולציות על טקטיקות, הרכבים ורעיונות למשחק אחד. בסוף טעות מקרית של מישהו מהשחקנים או צוות השיפוט ב-10 הדקות הראשונות של המשחק תזרוק את כל התוכניות והדיבורים לפח.

וכל זה מבלי שנגיד מילה אחת על ההידרדרות שעוברת על ליגת האלופות.

המפגש של מנצ’סטר יונייטד וריאל מדריד אולי מצית את דמיונם של מליונים ברחבי העולם. לא את שלי. מבחינתי זה סתם עוד משחק של הקבוצה האהודה עליי.

12.02.2013         תגים:     אלכס פרגוסוןוויין רונימילאןמנצ'סטר יונייטדריאל מדריד