סופה של כהונה

ביום שלישי בבוקר יצאה ההודעה הרשמית, מנצ’סטר יונייטד ודייויד מוייס כבר לא. ההודעה יצאה בטוויטר כמובן. כי אין כמו מדיום עם מגבלת תווים בשביל להודיע משהו כל כך חשוב.

לקחתי כמה ימים לארגן את המחשבות שלי. כי זה אירוע מאוד אמוציונלי וטעון, לא משנה מה נחשוב על מוייס ותפקודו, ובסופו של דבר, יש בנושא הזה הרבה סוגיות קטנות, שכל אחת ראויה לפוסט נרחב, אבל בהיעדר מידע, החלטתי פשוט לרכז כמה מחשבות שעלו לי בימים האחרונים:

  • פרגוסון. זוהי כנראה החותמת הרשמית על סופו של עידן פרגוסון ביונייטד. הדיווחים והתגובות שזורמים מהמועדון מצביעים על כך שאמנם פרגוסון יהיה מעורב בבחירת המנג’ר הבא, אך יותר במעמד יועץ מאשר כבעל דעה מרכזית. יותר מכך, התגובה של פרגוסון עצמו לעניין הפיטורין מתייחסת בעיקר לדרך בה הדבר נעשה, בלי התייחסות לעצם ההחלטה, כלומר פרגוסון לא מגנה את החלטת הפיטורין, אבל גם לא נותן לה גיבוי, מה שמצביע על כך שייתכן מאוד שההחלטה התקבלה בשיתוף עם פרגוסון, אבל לא על דעתו. כנראה שהמאמן הבא של מנצ’סטר יונייטד יהיה יותר איש של הגלייזרים מאשר של סר אלכס.

  • ההנהלה. מי יודע, אולי בעתיד נחשוב שהעזיבה היותר משמעותית של קיץ 2013 היא בכלל לא של סר אלכס פרגוסון אלא זו של דייויד גיל? טוב, זו הגזמה. אבל מרגע לרגע מסתבר כמה חשוב היה דייויד גיל למערכת ששמה מנצ’סטר יונייטד.
    זה התחיל בקיץ. חלון ההעברות נוהל בצורה מחפירה. המרדף אחרי ססק פברגאס נוהל באופן פומבי מבלי לקבל מפברגאס עצמו שום חיזוק פומבי. הדלפות לעיתונות על גובה ההצעה ומעשיו של וודוורד (המנכ”ל עוזב את המסע ביפן בשביל לנהל מו”מ חשוב וכו’…) נעשו חדשות לבקרים, הוגשו שתי הצעות על לייטון ביינס, בהבדל חודשיים כאשר שתיהן זהות! הפיאסקו בעסקת העברתו של אנדר הררה, כולל הנציגים במשרדי הלה ליגה בדד ליין דיי שטרם הובהר בכלל אם הם היו מטעם היונייטד או לא, ובעיקר רכישתו של מרואן פלאייני בסכום שגבוה בארבע מליון פאונד מסעיף השחרור שהיה לו בקיץ ופג באמצע אוגוסט. כל אלו כישלונות ושגיאות שאמנם לא ברור לנו בדיוק מי אחראי לכל אחת ואחת מהן, אבל באופן שגרתי אלו דברים שעליהם אחראי בד”כ הצד הניהולי-כלכלי במועדון, דהיינו המנכ”ל , ולא הצד המקצועי – המנג’ר.
    בדרך כלל ניתן אולי היה להניח שאלו חבלי לידה של תחילת התפקיד (למרות שוודוורד שימש כסגנו של גיל והיה אמור לדעת איך הדברים עובדים), אבל אז הגיע המבחן הבא של הנהלת היונייטד, ההחלטה על עתידו של מוייס. וגם כאן נרשם כישלון עצום. עדיין ישנם עניינים לא פתורים בכל הנושא הזה, כמו למשל מתי בדיוק התקבלה ההחלטה. ישנם דיווחים לפיהם ההחלטה התקבלה רק ביום שני, ישנם דיווחים לפיהם הפור נפל אחרי המשחק הראשון מול אולימפיאקוס ומסיבות כלכליות-חוזיות העיתוי נבחר להיות הרגע בו רשמית נאבד סיכוי להעפלה לצ’מפיונס ליג.
    גם לא ברור כל כך מי הדליף את הסיפור לעיתונות ביום שני. האם זה היה וודוורד? אולי מי מהשחקנים (ישנם דיווחים שהשחקנים ידעו כבר בשבת).
    אבל אפילו אם ניתן לוודוורד להנות מחמת הספק בצורה מלאה, ונמצא מנקודת הנחה שההחלטה התקבלה ביום שני וכי לא הוא הדליף אותה, עדיין עברו 16 שעות מהרגע בו ההחלטה הודלפה ועד רגע ההודעה הרשמית. 16 שעות בהן היונייטד לא עשתה דבר. לא הייתה תגובה לתקשורת. לא נמסרה הודעה למוייס. כלום. בזמן שמרבית עיתוני אנגליה כבר פרסמו כתבות סיכום לכהונתו של מוייס, האיש עצמו המשיך לעבוד על העונה הבאה כי אף אחד לא דיבר איתו על מה שקורה. מועדון בסדר הגודל של מנצ’סטר יונייטד, לא יכול להרשות לעצמו להיתפס ככה עם המכנסיים למטה ולהתנהג כך.
    עד עכשיו, אד וודוורד, מתפקד בצורה איומה ונוראה וזוהי סוגיה סופר קריטית בהתחשב בעובדה שאותו וודוורד הוא זה שיבחר את המנג’ר הבא.

 Woodward

  • המחליף. זהות המנג’ר הבא של מנצ’סטר יונייטד היא הרבה יותר מאשר שמו של האיש או העתיד הקרוב. זו שאלה של תפיסת עולם. האם אנחנו ממשיכים בקו של מנג’ר שעוסק גם בתכנון מקצועי לטווח ארוך וגם בענייני הקבוצה הראשונה, או שאנחנו עוברים למודל מפוצל של שני אנשים – מאמן ומנהל מקצועי? האם אנחנו בוחרים מנג’ר צעיר עם חזון לטווח הארוך, או מחפשים מישהו וותיק ומנוסה שייצב את הספינה בזמן הקרוב ונתעסק בטווח הארוך אחר כך?
    אין כאן שאלה של נכון או לא נכון. אין כאן החלטה נכונה מובהקת. אלו סוגיות של תפישת עולם וזהות המחליף תשקף את התפיסה בה בוחרים במנצ’סטר יונייטד, לפחות לעת עתה. לא פחות חשובה מכך זו שאלת העיתוי. העונה מסתיימת בתחילת מאי והגביע העולמי מתחיל ביוני. לאור הצורך הברור של יונייטד בשינוי הסגל והצורך של מנג’ר חדש ללמוד את הסגל לפני שיקבל החלטות על עוזבים ובאים, מדובר בטווח זמן מאוד מאוד קצר. המינוי חייב להיעשות מהר, אחרת אנחנו עשויים להיקלע לסחרור שיפגע אנושות בהכנות לעונה הבאה.

 

  • השחקנים. אי אפשר להתעלם מרצף הדיווחים על הקרע בין מוייס לשחקנים. אי אפשר לדעת מה נכון ומה לא, אבל כבר די ברור שקרע אכן היה שם במידה כלשהי. אז המנג’ר הלך, אבל לטובת העתיד, אי אפשר לשדר לשחקנים מסר לפיו הם “ניצחו”. מניסיון העבר של קבוצות אחרות ניתן לראות שאם ניתן לשחקנים להבין שהם ניצחו, זה לא ייגמר במוייס. אני מקווה שהצעד הראשון של המנג’ר הבא יהיה להבהיר את זה לשחקנים. זה כנראה יהיה חייב להתחיל בסוג של “ניקוי אורוות” ולדעתי, השם הראשון ברשימת המודחים חייב להיות ריו פרדיננד. ההתנהלות של הבלם הוותיק העונה, גם במגרש וגם מחוץ לו, הייתה איומה ונוראה. ביקורת פומבית על המנג’ר (בעניין זמן ההכרזה על ההרכב), יכולת מקצועית חלשה וכו’. בכדי להוסיף שמן למדורה, הציוצים שלו ביום שני האחרון היו על סף החגיגות (כולל ויכוחים עם אוהדים והשיר “Rumors”) והיו מביכים, בלשון המעטה. גם לרובין ואן פרסי לא יזיק לחטוף קצת (אם כי לא בהכרח לשחרר אותו), חוסר החשק הכללי שהפגין לעיתים קרובות העונה, הביקורות דרך צדדים שלישיים הולנדיים שקשורים אליו והביקורת הפומבית שהעביר בעצמו על שחקנים אחרים היו יותר מדי. בנוסף, כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על מי שיעזוב ומי ש(אולי) יבוא, עשוי להשתנות. למשל אברה שהיה נדמה שהוא עם רגל וחצי בחוץ, אולי יישאר, כך גם נאני, הרננדז ואולי גם אחרים.

  • האוהדים. בתקשורת יתמקדו בקומץ ששילם על מטוס עם כרזה מטופשת, או באוהד שקעקע על עצמו Moyes Out, יראו סרטוני יו טיוב של אוהדים שמחים או יביאו ציטוטים מטוקבקים. אלו הסיפורים האיזוטריים והלא משקפים שמושכים קוראים. אבל הרוב הגדול של אוהדי מנצ’סטר יונייטד היה תומך. ביקורת על מוייס הייתה גם הייתה, אבל קשה לי לחשוב על מועדון על אחר שהיה מוצא את עצמו בסיטואציה דומה בלי שהאוהדים היו נכנסים למלחמת חורמה במנג’ר. בריאל מדריד היו מנפנפים במטפחות הלבנות כבר בדקה ה-10 של המחזור השלישי. כמה ימים אחרי הפיטורין, התפרסם אס.אמ.אס שמוייס שלח לאנדי מיטן מראשי מגזין האוהדים UWS בכדי לבקש שיעביר הלאה את תודתו על תמיכת האוהדים. תמיכה כזו, קשה לראות בעולם הכדורגל הציני של ימינו. החשש שלי, הוא שכניסה לקרוסלת החלפת מאמנים תקהה גם את התמיכה הזאת.

 

  • דייויד מוייס. הוא לא היה מושלם. רחוק מכך. הוא עשה לא מעט טעויות. כמה חבל שזה כנראה כל מה שיזכרו. לא יזכרו חמישייה לרשת לברקוזן על אדמת גרמניה. לא יזכרו את האומץ להמר על כישרון צעיר כמו ינוזאי באמצע משבר לא קל. לא יזכרו את הקושי להיכנס לנעליו של המנג’ר (אולי) הכי גדול בהיסטוריה. השנה הזאת תהיה כתם על הקריירה של דייויד מוייס, כתם שכנראה לעולם לא יוכל למחוק. רק תזכרו שתוויות הן משהו שנועד לנו להתמודד עם סיטואציה ולא המציאות עצמה. הכריזמה או היעדר הכריזמה של מוייס לא רלבנטיים ליכולתו להוביל מועדון גדול (תחשבו על בוב פייזלי) וגם לא היעדר הניסיון שלו במועדונים גדולים (כולם רוצים את סימאונה או קלופ. להם יש ניסיון במועדונים בסדר הגודל של יונייטד?). אני מקווה בשבילו שתהיה לו ההזדמנות יום אחד להוכיח את עצמו ברמות הללו. אבל המציאות היא שכנראה שלא.

 

moyes leaves

  • הרומנטיקה. זה אולי רק לארבעה משחקים. זה אולי לא בנסיבות הכי נוחות. הקבוצה אולי לא במצב הכי טוב. אבל המראה של ראיין גיגס כמנג’ר היונייטד, כשבצוות מאחוריו סקולס, באט ופיל נוויל, גורם לי לחייך. קשה לי להאמין שיש יותר מדי אוהדים שזה לא גורם להם לחייך. מצד שני, לא צריך להיסחף יותר מדי אחרי הניצחון על נוריץ’. משחקים מאוד דומים (ברמה, בסגנון והתפתחות המשחק) ראינו גם אצל מוייס ובשבועות נאחרונים. היונייטד לא הציגה שום דבר חדש מול נוריץ’, אפילו לא קצת ואני לא מאמין שגיגס יכול או צריך לקבל את התפקיד הקבוע מבלי להציג חידוש משמעותי או חזון כלשהו לעתיד.

Class of 92 manager

  • ומה עכשיו? העתיד יכול להיות מאוד זוהר עבור היונייטד. שנה אחת רעה לא בהכרח תדרדר את המועדון. זה לא קרה ליובנטוס אחרי שירדה ליגה, זה לא קרה לברצלונה שסיימה שישית עונה אחת בלבד לפני שמשיח בדמות רונאלדיניו נחת שם וזה לא קרה לבאיירן מינכן שביקרה בליגה האירופית אחרי שכשלה מלהעפיל לצ’מפיונס דרך הליגה ב-2007. אבל החזרה לקדמת הבמה לא תהיה קלה ולחלוטין אינה מובנת מאליה. היא מחייבת קבלת שורה של החלטות נכונות, אם זה מבחינת מינוי המנג’ר הבא ואם זה מבחינת ביצוע המהפכה הנדרשת בסגל. סביר להניח שימים לא קלים בפנינו, אבל גם מאוד מעניינים. למעשה, כל הסימנים אומרים שהקיץ הקרוב יכול להיות הכי מעניין שעבר על הקבוצה מזה לפחות 20 שנים.
27.04.2014         תגים:     דייויד גילדייויד מוייסמנצ'סטר יונייטדסר אלכס פרגוסוןראיין גיגסרובין ואן פרסיריו פרדיננד