סוף של שבוע קצת מבאס

במונחים של מנצ’סטר יונייטד, זה היה שבוע מאכזב. הדחה מליגת האלופות בשמינית הגמר אחרי יתרון 1:0 ותיקו ביתי במשחק רבע גמר הגביע אחרי יתרון 2:0. אחרי שבוע כזה, הדבר הכי טוב הוא להרים ראש ולהמשיך הלאה. לפני כן, אני רוצה להצביע על כמה נקודות שעלו לי בראש ולא זכו לדעתי ליותר מדי התייחסות.

1. פרופורציות. דווקא שבוע כזה מראה לנו את היתרון שבאהדה לקבוצה גדולה. קבוצה ששבוע מבאס אצלה כולל הופעה בשמינית גמר האלופות וברבע גמר הגביע. יש אוהדים שמפנטזים כל חייהם על שבוע כזה. רק תשאלו את אוהדי בראדפורד.

2. רוח. אולי זה דבר קטן ואולי אני סתם מנפח את זה, אבל הדבר הראשון שאדן הזאר עשה אחרי השער (היפהפה) שלו במשחק הגביע, היה ללכת לחברים שלו לחגוג תוך שהוא מסמן בידיו את התלהבותו מהשער שכבש. מגיע לו לחגוג והכל, אבל תזכרו, זה לא היה שער יתרון או שוויון, זה לא היה במשחק ליגה. זה היה שער מצמק במשחק הדחה. כששחקן יונייטד כובש כזה שער, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה לקחת את הכדור וללכת לעיגול האמצע כי צריך להשיג עוד אחד. אני זוכר את אשלי יאנג כובש שער שוויון בבית נגד באזל בשנה שעברה. לקח לו 2-3 שניות להבין שאף אחד לא בא לחגוג איתו. במנצ’סטר יונייטד, שוויון ביתי נגד באזל הוא לא הישג. השניה בה אשלי יאנג הפסיק לשמוח על השער שכבש ורץ לקחת את הכדור לעיגול האמצע, הייתה הרגע בו הוא הבין מבחינתי, מה זה אומר להיות שחקן במנצ’סטר יונייטד ומהי רוח המועדון. אולי זה הזאר, אולי זו צ’לסי, אבל שם זה כנראה אחרת.

3. קין. רוי קין ספג לא מעט ביקורת מאוהדי יונייטד השבוע אחרי שגיבה את החלטת השופט להרחיק את לואיס נאני מול ריאל מדריד. האמת, לא כל כך מבין את זה. מבט קצר על ההיסטוריה של קין עם יונייטד ופרגוסון לאחר העזיבה שלו ב-2005 מראה על כמה התבטאויות שלו בגנות המועדון וביקורת ספציפית על שחקנים. את ההתבטאויות הללו מאוד לא אהבתי, בלשון המעטה. הטענה שלו שלנאני הגיע אדום? בגדול, אני לא מסכים איתה, אבל אין בדיעה הזו לכשעצמה משהו נגד המועדון. מי שלא נמאס לו מקין ה”פרשן” אחרי שתקף את פרגוסון, סמולינג וג’ונס בעבר, למה שזה יקרה עכשיו?

4. נאני. אני יכול להבין את הטענה לפיה לנאני הגיע אדום. זו טענה שמתבססת על תוצאות המעשה במנותק מהכוונה. הבעיה העיקרית שלי עם הטיעון הזה היא עקביות. טעות שיפוט אינה הדבר הכי גרוע ששופט יכול לעשות אלא החלטות לא עקביות. אלו מובילות לבלבול, בלגאן והרבה טעויות. לגיטימי ששופט יחליט על קו קשוח לפיו בעיטה גבוהה לצלעות היריב היא אדום, גם בנסיבות בהן הורחק נאני. הבעיה היא שבקו קשוח שכזה, ארבלואה לא היה צריך להיות על המגרש. הבעיטה שלו לברך של אברה בסוף המחצית הראשונה הייתה גרועה בהרבה מהתיקול של נאני. אישית, לא הייתי מרחיק אף אחד מהם.

5. רוני. הרבה מלל כבר נשפך על ההחלטה של פרגוסון שלא להרכיב את רוני מול ריאל מדריד וההשפעות הפוטנציאליות של ההחלטה. אני רוצה להסתכל שניה על משהו אחר. אירועי אוקטובר 2010 וסאגת הארכת החוזה של רוני, ייתכן ששכתבו את הצורה בה רוני יישפט בראי ההיסטוריה. בהחלט ייתכן שבגלל אותם שבועות, וויין רוני ייזכר כרודף בצע ואגואיסט. אם וויין רוני יבחר לעזוב את היונייטד בקיץ הקרוב. הוא למעשה יקבע את התפיסה הזאת. אם יבחר להישאר ולנסות לחזור להיות האלפא דוג שאין בלעדיו? אם הוא יצליח, אז הזיכרון ההיסטורי של וויין רוני עשוי להיות גדול בהרבה ממה שאנחנו חושבים.

6. הגנה. כבר שלוש פעמים שהיונייטד נסוגה לאחור השנה ביתרון 2:0 מול קבוצה גדולה ואיבדה את היתרון. בפעמיים הראשונות שזה קרה, הצלחנו להחזיר לעצמנו את היתרון. לא ביום ראשון. יכול להיות שהדבר הכי חשוב שפרגוסון צריך להפנים הוא שאין לסגל הנוכחי את היכולת לספוג לחץ מאסיבי מיריבה איכותית מבלי לספוג שערים. ההגנה שלנו מורכבת משחקנים שעברו את השיא ושחקנים שלא הגיעו לשיא ובקישור שלנו יש בערך קשר וחצי עם יכולות הגנתיות ברמות הגבוהות. יונייטד יכולה להתגונן באופן אפקטיבי, אבל זה צריך לבוא בצורה אחרת מאשר הצטופפות בטווח 30 מ’ מהשער שלנו. זה צריך לבוא באמצעות הנעת כדור יעילה יותר.

7. ולנסיה. זה נראה כאילו הרגע בו אנטוניו ולנסיה החליף את לואיס נאני מול צ’לסי היה הרגע בו יונייטד איבדה את השליטה במשחק. היו לאובדן השליטה הזה עוד מרכיבים כמוהשינוי הטקטי של בניטז או עייפות (כן, אני יודע שצ’לסי שיחקה ביום חמישי. אבל אין סיכוי שבעולם שהם השקיעו במשחק מול סטיאווה את המאמצים הפיזיים והנפשיים ששחקני היונייטד השקיעו מול ריאל), אבל הפנים של אובדן היתרון היו של ולנסיה, והוא חטף כמות ביקורת מאסיבית בגלל זה. אני לא מאמין שייצא יותר מדי מהעונה הזאת עבור ולנסיה, הוא נמצא בסחרור כרגע. היכולת שלו מתדרדרת וזה מלחיץ אותו ומוביל לעוד ירידה. אבל הגיע הזמן לעצור, לנשום עמוק ולוותר לו קצת. ולנסיה הוא לא השחקן הראשון שהייתה לו נסיגה ועונה חלשה ומגיעה לו הזדמנות לצאת מזה. יש לא מעט דברים קטנים שהוא יכול לעשות שיכולים לשנות הרבה. להיכנס יותר לאמצע, לבעוט יותר לשער, אולי להשתפשף קצת יותר כמגן.

8. יש לי תחושה שאחרי ההרחקה של נאני, לפרגוסון עברו בראש זכרונות מההדחה ברבע הגמר מול באיירן ב-2010. אז, אחרי האדום של רפאל, פרגוסון כן ביצע חילוף מהיר והוציא חלוץ לטובת מגן. זה לא עבד ולא היה לנו מישהו להחזיק כדור בהתקפה בכדי לתת להגנה לנשום. מול ריאל פרגוסון בחר אחרת וגם מול ריאל זה לא עבד. אולי פרגוסון טעה ואולי לא, אבל מעניין לראות (שוב) באיזה מצב הוא נמצא. ארור אם תעשה וארור אם לא תעשה.

9. יאללה, שבוע חדש…

13.03.2013         תגים:     אלכס פרגוסוןאנטוניו ולנסיהאשלי יאנגוויין רונילואיס נאנימנצ'סטר יונייטדרוי קין