דארן פלטשר, Football Genius

האם דני וולבק ראוי להרכב או לא? באיזה עמדה שינג’י קגאווה צריך לשחק ? האם דייויד מוייס הוא הבחירה הנכונה לתפקיד מנג’ר מנצ’סטר יונייטד? האם מרואן פלאיני הוא רכישה טובה? מה התפקיד הנכון עבור פיל ג’ונס? איזה קשר אנחנו צריכים להביא – התקפי, אחורי או 50/50? האם נצליח לאיים על האליפות השנה? אולי בכלל השתחלות למקום הרביעי תהיה הצלחה?

כל אלו ואחרות הן שאלות מאוד חשובות בחיי היום-יום של האוהד הממוצע. העיסוק בהן גורף וכולל כמות עצומה של מלל, דעות שונות ומשונות והרבה מאוד אמוציות. גם לי יש דעות מוצקות ברוב הנושאים הללו, דעות שלא היססתי לחלוק בבלוג הזה.

מבחינתי, ביום ראשון האחרון בוילה פארק, שום דבר מהנושאים האלה לא היה חשוב. לא השחקנים, לא התוצאה, לא השיטה, לא הטקטיקה, לא העתיד. רק שני דברים היו חשובים. הרוח של מנצ’סטר יונייטד ודארן פלטשר. יש שיאמרו ששני אלו הם בעצם אחד.

זה התחיל בסטטוס שראיתי בפייסבוק, 50 דקות לפני שריקת הפתיחה. ארבע מילים פשוטות. ארבע מילים כל כך משמעותיות.  “DARREN FLETCHER FOOTBALL GENIUS”. תגובה אחת לתוך הסטאטוס הזה כבר הפכה את הדגדוג הקטן בתחתית הבטן לחיוך גדול. שנה אחרי המשחק הקודם שלו, בבוקסינג דיי 2012 מול ניוקאסל, דארן פלטשר שוב בסגל מנצ’סטר יונייטד למשחק ליגה. שישים ותשע דקות ושלוש עשרה שניות לתוך המשחק, החיוך הגדול הפך לאושר. דארן פלטשר עלה לשחק.

Fletcher A Villa. jpg

בואו נבהיר את מראש – אני לא ממש מאמין שדארן פלטשר יחזור להיות השחקן שהיה. שנתיים וחצי מחוץ למשחק כמעט לחלוטין זה לא משהו שהולך ברגל. ולמרות זאת אני בטוח בשני דברים – האחד הוא, שאם יש שחקן שיכול לחזור לעצמו אחרי תקופה כל כך ארוכה, זה דארן פלטשר. הדבר השני הוא שלא ממש אכפת לי איך פלטשר ישחק. מאוד אכפת לי שהוא משחק, מאוד אכפת לי שהמועדון מאפשר לו את זה ונותן לו הזדמנות להרוויח את המקום שלו על הדשא. כל השאר אלו זוטות.

שום דבר לא הלך בקלות בקריירת הכדורגל של הסקוטי העקשן מדאלקית’. כשהוא היה צעיר, בגיל העשרה, הוא נחשב לעילוי כדורגל. שחקן סופר טכני שנבחרות סקוטלנד ואירלנד רבו עליו כבר כשהיה בן 15 והוא אפילו הושווה לזידאן. סר אלכס פרגוסון הגיש בקשה מיוחדת לאפשר לו לשחק במשחק בוגרים של היונייטד כשהיה בן 15.5 (בכדורגל האנגלי אסור להעלות שחקנים בני פחות מ-16). ואז הוא שבר את הרגל בצורה חמורה. שבר מורכב שהשאיר אותו בחוץ לשנה וחצי.

תקופת היעדרות כזאת היא בדרך כלל מכת מוות לקריירה של שחקנים בגיל העשרה. לא לדארן פלטשר. כשהוא חזר, הוא לא היה טכני כמו שהיה אז הוא המציא את עצמו מחדש כקיצוני לוחמני. הוא הפך לשחקן סגל מן המניין כקיצוני ימני, אבל פשוט לא היה מספיק טוב בעמדה הזאת. אוהדים רבים שנאו אותו, רבים אחרים לגלגו עליו. רוי קין אפילו כלל אותו ברשימת השחקנים ה”לא ראויים ליונייטד” הידועה לשמצה שלו ובעונת 2005/2006 זה הגיע למצב בו לא מעט אוהדים היו מריעים אם לא היה בסגל. גם זו סיטואציה שחיסלה לרבים אחרים את הקריירה ביונייטד. לא לדארן פלטשר. הוא שוב המציא את עצמו מחדש, הפעם כקשר מרכזי.

בתפקיד הזה, פלטשר ביסס את עצמו כחלק סופר חשוב בסגל היונייטד. צעד אחרי צעד. זה התחיל כבר ב 2005/6, בשער הניצחון מול צ’לסי הגדולה של מוריניו. בתחילת עונת 2006/7 היו השערים נגד צ’רלטון ומידלסבורו כשסקולס היה מורחק והופעה נהדרת בהרכב במקום אותו סקולס (שאיך לא, היה מורחק) ב 7-1 על רומא ברבע גמר ליגת האלופות, ב 2007/8 הוא הבקיע צמד נגד ארסנל ב 4:0 המפורסם במסגרת הגביע האנגלי ולמרות שלא נכלל בסגל לגמר ליגת האלופות, הוא לא נשבר. ב 2008/9 הוא היה חלק קבוע וחשוב בשלישיית הקשרים המרכזיים בהרכב שהגיע עד לגמר ליגת האלופות. את הגמר עצמו הוא פספס בגלל הרחקה שנויה במחלוקת בחצי הגמר נגד ארסנל ועד היום יש רבים שטוענים שאלמלא אותה הרחקה, היונייטד יכלה לנצח את ברצלונה באותו גמר. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל עצם קיומה של הטענה אומר הרבה מאוד על החשיבות של פלטשר ליונייטד.

Fltecher Red Card Arsenal

עונת השיא של פלטשר הייתה ב-2009/10 ובסיומה נבחר ל-11 של העונה בפרמייר ליג. היה לי את הכבוד לראות במו עיניי את הבחור מבקיע שער אקרובטי לרשת אברטון באותה עונה וזה היה רגע שלא אשכח כל חיי. ארסן ונגר אפילו בחר לתקוף אותו אישית אחרי עוד הפסד של ארסנל ליונייטד, ואם זה לא אות כבוד לקשר אחורי, אז אני לא יודע מה כן.

אותה עונה נראתה רק בתור ההתחלה לפלטשר בן ה-26 דאז. העתיד נראה מבטיח, השמיים הגבול. אבל הקשיים נמשכו והפעם הגיעו לשיא. את 2010/11 פלטשר פתח טוב מאוד והמשיך להיות בורג מרכזי בהרכב, אבל העונה שלו נסתיימה במרץ כשהיעדרותו יוחסה לוירוס. הוא חזר לקראת סוף העונה אבל לא היה כשיר או בכושר מספק בכדי להיכלל בסגל לגמר ליגת האלופות, השלישי אותו פספס בקריירה שלו ביונייטד. את תחילת 2011/12 הוא פספס, בגלל אותו “וירוס”. הוא עוד שיחק בכמה משחקים ואף כבש, עד שבדצמבר 2011 יצאה האמת לאור. דארן פלטשר חולה בדלקת כיב כרונית – Ulcerative Colitis. זו דלקת שהחולים בה מאוד מתקשים לקיים אורח חיים נורמלי, בטח שלא אורח חיים תובעני הנדרש מספורטאי מקצועני. פלטשר לקח פסק זמן מכדורגל בכדי לטפל במחלה ולנסות להציל את הקריירה, אבל הסיכויים נראו מאוד לרעתו.

בתחילת 2012/13 המאבק נראה גמור. סר אלכס פרגוסון נשאל על מצבו של פלטשר וענה כי פלטשר ממשיך להיאבק אך הוא לא יפתח את העונה וכי פלטשר יודע, כי גם אם ייכשל, תמיד יהיה לו תפקיד במועדון. אלו נראו כמו מילות נחמה לפלטשר וסוף הקריירה של הסקוטי. פלטשר חשב אחרת. הוא המשיך להתאמן ולהתאמץ, המשיך לנסות והוא גם חזר לשחק. הוא כבש נגד ק.פ.ר בנובמבר 2012, אבל המשחק נגד ניוקאסל בבוקסינג דיי התברר כאחרון שלו לאותה עונה. קצת לאחר מכן המועדון הודיע כי פלטשר יעבור ניתוח ועוד עונה נגמרה עבורו. שוב זה נראה כמו הסוף.

זה לא היה הסוף. ביום ראשון, דארן פלטשר שב לשחק עבור מנצ’סטר יונייטד. דארן פלטשר מסמל מבחינתי את רוח המועדון. הוא לא מפסיק לנסות, לא מפסיק להילחם, לא מפסיק לרצות. אין לו את האפיל שיש לשחקנים אחרים, אבל בשקט בשקט, דארן פלטשר זכה בחמש אליפויות, גביע אירופה לאלופות, בגביע האנגלי ושלוש פעמים בגביע הליגה.

העניין כאן הוא לא רק המלחמה של פלטשר. לא פחות מכך, יש כאן גם את המועדון. מנצ’סטר יונייטד, גם תחת הבעלות הקפיטליסטית של הגלייזרים, גם תחת סר אלכס פרגוסון וגם תחת דייויד מוייס, נתנה לדארן פלטשר את כל הזמן והתמיכה שהוא צריך בשביל להתמודד עם המחלה. המקום שלו בסגל נשמר והוא קיבל הזדמנות הוגנת להרוויח את מעמדו. זה לא דבר מובן מאליו, בטח שלא בעולם הכדורגל המושחת ונטול המצפון של ימינו.

Fletcher

ביום ראשון, דארן פלטשר סיפק לי רגע של אושר טהור, שהזכיר לי בפעם המי יודע כמה, למה אני אוהב כדורגל ולמה אני אוהב את מנצ’סטר יונייטד. תודה דארן!

21.12.2013         תגים:     דארן פלטשרדייויד מוייסוויין רונימנצ'סטר יונייטדמרואן פלאיניסר אלכס פרגוסוןפיל ג'ונסשינג'י קגאווה