“וופל בלגי על שולחן החג”

טור אורח, והפעם: ניר ברקוביץ’ –

It’s not a matter of how good you are – It’s a matter of where you play. MAN UTD

רגע לפני שהחג מתחיל (ראש השנה) ושניה לפני שאנו זוללים מהשולחן גפילטע משובח ומברכים על התפוח בדבש איך מתאים לי בול וופל בלגי לשם שינוי… יש לנו תמיד קיבה נפרדת לקינוחים איכותיים. אז אמנם העונה כבר התחילה ואנחנו ישובים בשולחן כבר זמן מה עם מנהל חג חדש כהלכתו אבל משהו חסר לנו מהחג של אשתקד– אולי כמה החתמות רעננות, אולי כמה צלחות מעניינות ומלאות טעם. אולי רק וופל בלגי.

היו המון ספקולציות על מעברים של שחקנים ליונייטד, לא משהו שרחוק מהנורמל בפגרה ובשנותיי כאוהד יונייטד (16) לא זכורה לי תקופה בה ציפיתי לדי הרבה החתמות ולבסוף התאכזבתי לגלות רק החתמה אחת משמעותית (בלי להכליל את יאנקו בן ה-18 מציריך ואת וארלה האורגוואי) אבל משהו מבפנים, עמוק, אומר לי: “זו לא הכמות, זו האיכות”!

אז נכון שחלון ההעברות וחיפוש אחר החתמות חדשות ע”י המועדון נוהלו בצורה שתבייש אפילו את שמה של לידס יונייטד אבל אני חייב לומר כי משהו בהחתמה המשמעותית היחידה הזו מזכיר לי תקופות יפות של שנות ה-90 ושחקן אחד צרפתי שהפך לאגדה הגדולה ביותר ביונייטד. לא, אין פה שום כוונות להכתיר אף אחד, לקפוץ מעל הפופיק או לזלזל חלילה באריק (קנטונה) אבל משהו בביישנות הזאת של סקריץ’ גורם לי לחזור קצת אחורה בזמן. תקראו לו איך שתרצו, “סקריץ'”, “פלי”, “גיודו”, “מארה”, יש לי הרגשה שמרואן פלאיני יענה לכל בקשותיכם.

“ראיון ראשון במדי יונייטד, את מי הוא מזכיר לי?”

למה הוא לא טוב ליונייטד? או למה היינו מסתדרים גם בלעדיו? ואיך זה קשור למויס?
לא חסר לנו מישהו שיעשה סדר במרכז המגרש, הוא פשוט יושב על הספסל וחבל. לא, לא מדובר בברזילאי הפושר, אנדרסון. ביחד עם קאריק, שינג’י קגוואה יכול להביא את הקסם שלו לידי ביטוי ובסופו של דבר להכריע משחקים – בדיוק כמו שהוא עשה בסיוע שחקני מרכז השדה בקבוצתו לשעבר, דורטמונד. הבעיה: שחקן כזה צריך לפתוח בהרכב על בסיס קבוע ולשחק כמה שיותר עם חבריו לעמדות אלו בזמן אמת וכרגע זה לא קורה.
מלבד זאת התנהגותו של פלאייני לא הייתה טלית ולא בצבע התכלת (אולי הכחול של אברטון) – בעונתו הראשונה באברטון הוא קיבל כרטיס בעשרה משחקים מתוך השבעה עשר הראשונים שלו והבטיח לשפר את התנהגותו. אמנם כך היה והמרוקאי (יש לו שורשים- דו משמעות:)) הזועם נרגע קצת אבל בשנה שעברה הוא החליט לנגוח (יותר ללטף בשערו) בראיין שווקרוס (יונייטד לשעבר) במהלך משחק מול סטוק סיטי. נגיחה שהביאה להשהייתו משלושה משחקים- האם רכשנו שחקן שחמימות מוחו במצב רדום אשר יצפה לעיתים קרובות במשחקי היונייטד מהיציע?
בנוסף, השאלה היא האם יש פה ניסיון להביא את הבית למנצ’סטר או האם יש פה ניסיון של מויס לבנות מסביבו “אברטון יונייטד” חדשה עלתה לי במחשבות כמה פעמים בשבועיים האחרונים – אחרי שנראה כי הרגיע את הרוחות עם רוני, שחקנו לשעבר, ניסה להביא את לייטון ביינס והצליח להביא לפחות את פלאייני נראה גם כי צורת המשחק שלנו נהייתה יותר הגנתית ודומה לצורת משחקה של הכחולה מהעיר שאת שמה אין לומר ללא איזו קללה קטנה (אני מסית? מה פתאום!). ואולי זו סתם הזיה חולפת בגלל עניינים בהם הקשר לא רק מקרי בהחלט.

האיחוד עם המנג'ר- האם זה יעשה טוב?

“האיחוד עם המנג’ר- האם זה יעשה לנו טוב? רק העתיד יגיד..”

למה הוא טוב ליונייטד? או איך ניתן למקסם את שהותו במרכז המגרש? ואיך זה קשור פתאום לקינו?
כבר לפני שנתיים (כן כן גם אני הייתי מאלו) או יותר, היה לי הרצון לראות את הקשר הבלגי החוצפן (חיובית כמובן;) ושמשום מה חשבתי שהוא איטלקי בכלל) מגיע לשורותינו ויכולתי לנבא כי הוא מתאים לנו כמו כפפה וזאת מבלי לדעת כי התעניינו בו באופן רציני למדי עוד בשלהי 2008, כשהגיע מהליגה הבלגית לאברטון (הנה למדתם משהו חדש לשנה החדשה). והנה הגיעה לה החתמתו ואני סבור ובטוח שהוא עדיין מתאים לנו כמו כפפה, אולי הפעם אפילו קצת יותר. המשולש שאולי יסגור את “הפק”ק” (פלאיני, קגאווה, קאריק) באמצע המגרש יכול להיות קטלני. לפלאיני שליטה מצוינת בכדור, הוא טכני מאד ופיזית חזק מאד (1.94 מ’ ולא רק של שיער), מלבד התכונות האלו כבר סקרנו כי אינו פוחד להיכנס לספר השופט ובעל ראיית משחק מצוינת ומסירות אומן. הוא שחקן שהקבוצה היריבה אוהבת לשנוא ואם הוא משחק בשורותיך אתה לא יכול אלא להתאהב בו (הפעם ביחד עם חמימות המח הרדומה הוא מזכיר לי פתאום איזה אירי אחד שאת שמו לא אזכיר מפחד שאולי הוא יתנקש בחיי עם גליצ’).
בעונתו האחרונה הוא הכניס את כמות השערים הגדולה ביותר שלו במדי אברטון (12) ואף כבש במשחק הראשון של העונה, מולנו, את שער הניצחון (1-0, זוכרים?). הוא יהלום שליטשו אותו בליברפול אבל צריך לעבור ליטוש מחדש במנצ’סטר. עם הצטרפותו לדייויד מויס ואחרי שסקרנו שיש מצב שזו בכלל מזימה להפוך את הקבוצה ל”אברטון יונייטד”, אני חושב שאולי מויס ופלאיני ירגישו קצת יותר בבית ויביאו את המקסימום למגרשים, מויס קיבל מפרגוסון יופי של קבוצה וכניסתו של פלאיני לסגל רק עושה אותה חזקה הרבה יותר וזה בדיוק מה שחסר לנו- מנהיג אדום וכריזמתי באמצע המגרש.

“דקה 3:52, 1 ק”ג של שיער פוגע בכדור – לשוער אין שום סיכוי.”

איך שהוא כבר הגענו לסוף תחושותיי ובדרך סקרנו דמיון לשני מנהיגים שונים שהפכו לאגדות ביונייטד. האם יש לפלאיני מה שדרוש בשביל לעשות אותנו לקבוצה בלתי עצירה? האם פלאיני הוא היהלום שחיפשנו וינהיג אותנו לאליפות ה- 21? ואולי כדאי להחליף לו את המספר מ 31 ל21 ולהביא יותר מזל? (ראה ערך ” ואן פרסי -20 “) האם הארי ליונס (ראש העיר) יחליט להכריז כי אברטון זהו שמה השני של העיר מנצ’סטר? והאם כולנו נברך את מויס בסוף העונה?
לכל השאלות יהיו תשובות ולחלקן בקרוב ממה שנראה לנו. אז מה שנותר לי הוא פשוט לאחל לכולנו שנה טובה ומתוקה ושלרוב השאלות נקבל תשובות עם השפעה חיובית כזאת או אחרת על הקבוצה. שנה אדומה של ניצחונות ותארים, שתהיו לראש (מלא שיער) ולא לזנב ואל תשכחו את מי אתם אוהדים. מנצ’סטר יונייטד.

מקווה שהוופל הבלגי יתגלה כשינוי מרענן על שולחן החג שלכם…

04.09.2013         תגים:     cantonaman utdיונייטדמנצ'סטרפלאינישנה טובה