חגיגה של עידן פרגוסון

“I can’t believe it, I can’t believe it. Footbal, bloody hell!”

 כמה רגעים כאלה פרגוסון נתן לכם בתקופה שאתם אוהדים את הקבוצה?

זה מה שניסיתי לחשוב, או לשכנע את עצמי לחשוב, כשהייתי בדרך לפאב הדבלין אתמול. כשהגעתי לשם, והפאב עוד היה יחסית ריק, תהיתי איזה מין יום זה עומד להיות. למי באמת יש חשק לשיר ביום כזה, איזו מין אווירה תהיה ברגע שיותר אנשים ייאספו והמוזיקה של הפאב תדעך ברקע.

בסביבות הדקה ה-70 נשברתי לכמה דקות. עד כמה שניסיתי להתנגד, ההבנה ששעון המשחק סופר לדקות האחרונות של עידן פרגוסון באולד טראפורד החלה לחלחל, וזה היה קשה מנשוא. זה לא בגלל שאני כל-כך דואג מהעתיד, אני מוכן לכל מה שיבוא כעת, ובכל מקרה חוויתי כל-כך הרבה טוב מבחינת הכדורגל שאין לי מה להתלונן.

אבל פרגוסון, עד כמה שהוא מכונת תארים, הוא לא רק זה. כתבתי בפוסט הפרידה שלי ממנו, שהוא דמות כזו שאיתו ידעת ש”יהיה בסדר”. ופתאום נזכרתי במילים של ניר קיפניס אתמול בצהריים, “תחשבו על הדברים שהיו קבועים בחייכם ב-27 השנים האחרונות…” ובכן, עבורי, לא היה שום דבר קבוע ב-17 השנים שאני אוהד את יונייטד, שום דבר קבוע חוץ מסר אלכס פרגוסון.

זה כמו לאבד קרוב משפחה, ממש כך. מישהו שמבחינתך, על אף שהוא מעולם לא ידע ולעולם לא יידע את זה, הוא עבר איתך את הרגעים הכי קשים ואפלים (וגם הכי מאושרים) בחיים, והיה שם לומר לך ש”יהיה בסדר”. וזה נעלם עכשיו, וחבורה של משוגעים מערבבים בין “Twenty Times, Twenty Times” ו-“We’ll be Running Round Old Trafford with Twenty”, ושרים את השיר הראשון ברוסית, ועושים בלגאן.

ואז זה הכה בי – הרי אין דרך טובה ומתאימה יותר להיפרד מהעידן הזה. תמיד כשמישהו מת אומרים “הוא לא היה רוצה שנהיה עצובים” – פרגוסון כמובן לא מת אבל העידן הזה כן, אבל הסוקטי בוודאי לא היה רוצה שנשב כך ונבכה על זה. האיש שנתן לנו חלק מהרגעים היפים ביותר בחיינו, רגעים שניקח איתנו עד סוף ימינו, היה רוצה בוודאי שנחגוג איתו את כל הרגעים האלה פעם אחת אחרונה. אין תודה גדולה ומתאימה מזו לפרגוסון.

וזה מה שהיה אתמול. מפגש מטורף בשמחה שלו, מפגש שהצליח – עד אותו רגע שפרגוסון פתח את הפה שלו בסיום המשחק – להשכיח את העובדה שהוא הולך. מפגש כמו שרק ה-Israeli Reds יודעים. וגם לכם, כל אלו שדאגו לשירה המטורפת של “Twenty Times” לאורך משהו כמו עשרים דקות במחצית הראשונה והטירוף המוחלט שהלך במחצית השנייה, תודה רבה. הפכתם יום מדכא ביותר ליום מרגש, יום שייזכר אצלי כחגיגה גדולה של עידן פרגוסון, כפי שהוא אמור להיות.

13.05.2013         תגים:     israeli redsמנצ'סטר יונייטדמפגש אוהדיםפרגוסוןפרידה