15 POINTS UP!

אז במתכונת חגיגית (לכבוד החג) זו נהפוך את היוצרות.

הפעם, בניגוד מוחלט לפעמים קודמות, אסכם משחק אחד מהעבר ועל שני משחקים שעתידים לבוא עלינו, האחד נגד סנדרלנד בליגה והשני נגד צ’לסי בגביע, שני משחקי חוץ קשים אבל אט אט נגיע גם אליהם.

1) אין יותר מילים טובות לרשום על המשחק שהיה נגד רדינג.

עלינו למשחק באולד טראפורד מול הקהל הביתי ואחרי ששיטי הפסידה מוקדם יותר באותו יום לאברטון עם אפשרות לפתוח פער של 15 נקודות בפסגה.

אישית, אני ציפיתי מהחברים באדום לעלות כמו אריות ולתת תשובה ברורה וחד משמעית – האלופה תצא גם השנה מהעיר מנצ’סטר והפעם מהצד האדום והפחות רועש (ברעשים סטטיים בעיקר) של העיר.

אז ציפיות לחוד ומעשים לחוד (או שאשמע כמו זקן ואומר “ציפיות יש רק על הכריות”).

הקבוצה אמנם נתנה את היעילות שאתה מצפה וליקטה עוד 3 נקודות שהביאו אותנו למרחק 15 נקודות מהמקום השני כאשר נשארו עוד 9 מחזורים לסיום ואיתם 27 נקודות בקופה אבל כשאתה פוגש את רדינג באולד טראפורד מול הקהל הביתי אתה מצפה לקבל תצוגת כדורגל בלתי רגילה שתיזכר לשנים ובמקום זה אתה מקבל תעתיק מושלם למשחק הגביע באולד טראפורד מול אותה רדינג, משחק אנמי מלחיץ אך יעיל אבל מצד שני אתה מקלל את הרגע שבו היעילות הזו הייתה חסרה, אי שם במשחק הארור ההוא נגד אברטון ב4-4.

שמח על היעילות אבל קצת פחות על הדרך ובשלב הזה הדרך חשובה לא פחות שכן התואר כנראה כבר חתום נעול וסגור.

אולי הזמן המתאים להעלות את הנוער ואת שחקני הספסל ל’סשן’ משחקי ליגה די מיותר – לפחות ששת המחזורים האחרונים יהיו כאלה.

1677_523328474377451_1079965668_n

2) חוזרים למקום הפשע.

בפעם האחרונה שביקרנו באצטדיון הזה חזרנו עם ניצחון חשוב אך עם איבוד אליפות בדקה ה-90.

הפעם הביקור שם שונה בתכלית, אנחנו צועדים 15 הפרש בפסגה ובדרך הבטוחה לאליפות ה-20 שלנו, רק לא להיות שאננים ובמידה ונחזור למנצ’סטר עם שלוש הנקודות גם מסנדרלנד – אפשר לשים את השמפניות במקרר.

לא לעופף ולא לוותר, לתת עוד שניים-שלושה משחקים טובים בלידה ולצאת למנוחה בליגה ולהתרכז איך אנחנו מכפרים על הטעות הנוראית שעשינו באולד טראפורד ב2-2 מול צ’לסי.

ההרכב שהייתי שמח לראות (מבלי להתחשב במצבת הפצועים / הנעדרים העדכנית ביותר):

דה-חאה, בוטנר, פרדיננד, ג’ונס, סמולינג, סקולס, קאריק, קלברלי, קאגווה, רוני ו-ואן פרסי (מבערך של 4-2-2-1-1 קצת שאפתני ומאוד חלומי מבחינתי במשחק הזה אבל כנראה הוא יישאר בגדר חלום)

3) אחרי שבפעם האחרונה שנסענו לסטאמפורד ברידג’ וחזרנו ממנו עם שלוש נקודות אפשר לחשוב בצורה ברורה שאפשר לעשות את זה גם הפעם ושהברק בהחלט יכול להכות באותו המקום פעמיים, ואפילו שלוש במקרים חריגים.

הבאנו על עצמנו את המשחק החוזר הזה ואלמלא משחק נהדר של דה-חאה, חלום וומבלי היה מתנפץ כבר באולד טראפורד.

למזלנו, דה-חאה היה שם ושלח אותנו לביקור נוסף בלונדון, העיר שכל כך התגעגענו אליה (LONG TIME NO SEE), שלושה משמחקים רצופים שלא ביקרנו שם ועוד לפחות 3 ביקורים צפויים לנו שם (צ’לסי בגביע, ארסנל בליגה ווסטהאם בליגה) ובציפייה שתהיה גם פעם רביעית (בחצי גמר הגביע) ופעם חמישית (בגמר הגביע).

לבוא קטנים, אחראיים ומסדורים ולצאת גדולים ועם כרטיס לחצי הגמר – אפשר וניתן לעשות את זה – BELIEVE!!

ההרכב שהייתי שמח לראות (מבלי להתחשב במצבת הפצועים / הנעדרים העדכנית ביותר):

דה-חאה, אברה, פרדיננד, וידיץ’, קאריק, קלברלי, יאנג, וולבק (כן כן, דני וולבק), רוני ו-ואן פרסי (במערך של 4-2-2-1-1 עם שני שחקני כנף ובמערך שעבד לנו כל כך טוב נגד שיטי באתיחד ונגד צ’לסי בפעם הקודמת שביקרנו בסטאמפורד ברידג’, אז זה עבד ואין סיבה שזה לא יעבוד גם הפעם).

אז בציפייה שבפעם הבאה שאכתוב נהיה לפחות עם אותם 15 נקודות פער שיש לנו היום (וב”ה גם יותר) ועם כרטיס לחצי הגמר שיחזיר אותנו ללונדון והפעם מרצון חופשי ובאושר צרוף.

בברכת חג שמח (וכשר (לשומרים)).

U-N-I-T-E-D

29.03.2013         תגים:     israeli redsman utdmanchestermanchester unitedאולד טרפורדאלכס פרגוסוןאנטוניו ולנסיהואן פרסייונייטדיזראלי רדסכרטיסיםמנצ'סטרמנצ'סטר יונייטדמשחק חוץפאב דאבליןפרמיירליגצ'לסירוני