תרנגול כפרות, החטא ללא העונש והזברה בפיג’מה

1) זה מתחיל במשחק עלוב שלנו בשבת שעברה נגד טוטנהאם.

התרנגולים שהגיעו לאולד טראפורד אחרי 13 שנים ללא ניצחון שם ואחרי שמעולם לא ניצחו באולד טראפורד במסגרת הפריימרליג נראו פשוט נפלא.

חוד מהיר, משחק הגנה מבוקר ובעיקר – הענשה בכל טעות, פשוט ניצול טעויות נפלא וכמעט מקסימלי.

משחק הגנה איטי, קישור שרחוק מקו ההגנה וקישור אחורי שלא תיקפד הביאו את טוטנהאם לשליטה כמעט מלאה בשדה ול-2 מתפרצות קטלניות (בהגנה מאוד נרפית שלנו שנתנה לחוד המהיר של טוטנהאם לעשות ככל העולה על רוחו) שהביאו את המשחק למחצית בתוצאה מאוד משונה, 0-2 לטוטנהאם באולד טראפורד.

כאוהד יונייטד, בדיוק ברגעים האלה אתה נזכר במשחק ההוא בוויט הארט ליין ב-2001 ובמשחק ההוא אי-שם ב-2009 באולד טראפורד.

במשחק ההוא בלונדון ב-2001, טוטנהאם הוליכה 3-0 במחצית ותוצאת הסיום הייתה 3-5 ליונייטד: http://www.youtube.com/watch?v=NXppwUfyJmc

במשחק במנצ’סטר ב-2009, טוטנהאם ירדה לחדר ההלבשה במחצית ביתרון 2-0 ותוצאת הסיום הייתה 2-5 ליונייטד: http://www.youtube.com/watch?v=wLyRDciKt30

אלא שהפעם לא כך היו הם פני הדברים.

טוטנהאם אמנם התחילה את המחצית השניה בטעות הטירונים שרוב הקבוצות עושות מול המכונת בונקרים של היונייטד והתחילה ללכת אחורה ועם זה גם בא העונש, נאני החזיר את היונייטד למשחק עם 2-1.

אך לצערי, השער הזה לא בדיוק שיפר את משחק ההגנה שלנו שהמשיך להיות נרפה וטוטנהאם המשכיה להתעלל בנו במתפרצות ואת העונש קיבלנו בדיוק דקה אחרי השער של נאני, 3-1 טוטנהאם.

אל המשחק חזרנו שוב, בדיוק דקה אחרי הכיבוש של טוטנהאם משער של קגאווה (במהלך יפייפה של הקבוצה וסיומת נהדרת של היפני) 3-2 טוטנהאם.

משם, המשחק היה רק בכיוון אחד עם מתפרצות פה ושם של התרנגולים אבל מכשאותם דקות של טירוף נרגעו,נרגע הלחץ, הלך המומנטום וטוטנהאם חזרה ללונדון עם מלוא 3 הנקודות לראשונה בתולדות הפריימרליג.

וכמובן שאני בכלל לא מאשים את לינדגארד בהפסד או באחד השערים אבל הרוטציית שוערים של פרגוסון לא הגיונית ודי הורסת לנו את השוער הראשון, ואת הביטחון שלו.

עלוב, מגעיל, פטתי ובעיקר חלש.

התרנגולים עשו לנו כפרות.

2) זה ממשיך במשחק מאוד משונה בטראנסילבניה, רומניה מול קלוז’.

שוב נקלענו לפיגור מוקדם, שוב הקבוצה צריכה לחזור מפיגור כדי לייצר אקשן למשחק ושוב ההגנה שלנו נראית כמו כלום ושום דבר ומרכז השדה שלנו לא מתפקד, מזל שיש ואן-פרסי.

אברה טייל להגנה, אוונס פספס את הכדור והרומנים באופן מאוד מכעיס ומשעשע עלו ל1-0.

אלא שהפעם לא נענשו.

שלטנו בשדה אבל לא הגענו ליותר מידי הזדמנויות ממשיות לכיבוש ובדיוק כשזה היה נראה בדרך לעוד משחק מאכזב, ואן-פרסי נגח/דרדר/הקשית/כבש את הכדור שרוני הגביה לעברו עם הראש/כתף/אוזן ימין/את מי זה מעניין כדי להביא אותנו ל1-1 די עלוב ברומניה מול קבוצה שבלשון המעטה “לא מאריות הכדורגל העולמי”.

במחצית השניה זה היה בדיוק בכיוון המחצית הראשונה, משחק חלש שלנו ואיזה גניבה מגניבה של ואן-פרסי.

שוב שילוב רוני-ואן פרסי הביא לנו את השכר.

כדור עומק פשוט נפלא של רוני אל האיזור המסוכן אבל לשטח ריק, ואן-פרסי בתנועה בדיוק לעבר אל הכדור וכמו חלוץ גדול עם החיצון (פאלש)של הנעל ובכדור אלכסוני אל הפינה הרחוקה ולרשת, 1-2 נפלא של יונייטד בניצוחו של ההולנדי המעופף.

חוזרים עם 3 נקודות חשובות מרומניה בדרך כנראה לשלב הבא של ליגת האלופות (אחרי שנה שעברה אומר, בלי נדר וב”ה, שיהיה ליתר ביטחון).

משחק חלש אבל צריך להביא תשואה גם בימים כאלו (ולצערי מרבית הימים שלנו הם כאלו).

3) וזה מסתיים בSPORTS DIRECT ARENA הידוע גם בשם: סיינט ג’יימסס פארק.

אחרי שבשנה שעברה חטפנו במגרש הזה בעיטה בתחת בדמות 0-3 חד צדדי ועלוב, אנחנו חוזרים לשם במטרה לכפר על טעויות העבר וללקט כמה נקודות למאבק עתידי בצמרת האנגלית גם השנה.

בגביע הליגה הצלחנו להתגבר עליהם, לא בקלות אבל התוצאה אמרה את שלה ועכשיו נאלץ לשחק באחד המגרשים הקשים (והצבעוניים) באנגליה.

כמובן שהנטיית לב הראשונה היא “יוצאים כדי לנצח” אבל בהתחשב ביכולת שלנו בתקופה האחרונה (תקופה אחרונה = שנה וחצי) וביכולת של ניוקאסל כקבוצת בית אני די מסתפק בתיקו כאשר ניצחון יהיה בונוס נחמד והפסד יהיה מעצבן אבל לא משהו בלתי סביר.

צריך לקרוא לחיה בשמה, אנחנו קבוצה די חלשה בינתים, מרכז שדה מעומעם, הגנה נרפית פצועה איטית וחלשה והדבר היחיד שעושה רושם שמתפקד זה ההתקפה שגם בה יש מקום רב לשיפור שכן ואן פרסי לא ישא אותנו כל העונה על כתפיו (או שכן?!?!?!).

אבל צריך לצאת למשחק החוץ הקשה הזה, לכפר על ההשפלה של שנה שעברה ולעשות הכל כדי לקחת שלוש נקודות שידביקו אותנו שוב לצמרת האנגלית.

ההרכב שהייתי שמח לראות (מבלי להתחשב במצבת הפצועים / הנעדרים העדכנית ביותר שלנו):

דה-חאה,  בוטנר, פרדיננד, אוונס, דה-סילבה, קאריק, סקולס, קגאווה, רוני, ואן-פרסי ו-צ’יצ’אריטו (ואני יודע שאני לא מציאותי בנושא ה4-2-2-2 שאני רוצה).

אז בהצלחה לקבוצה וחג שמח לנו.

U-N-I-T-E-D

06.10.2012         תגים: