ראש השנה הראשון

ראש השנה העברי שקיבל את פניה של תשנ”ח חל ב-1 באוקטובר 1997. שבועיים קודם לראש השנה הזה, ב-19 בספטמבר, ההורים שלי אספו את שתי האחיות הקטנות שלי ואותי ביום שישי בצהריים אחרי שחזרנו מביה”ס, והודיעו לנו שהם מתגרשים. זו הייתה תקופה מבולבלת ומבלבלת, שלא היה ברור בה מה בדיוק הולך להשתנות בחיים שלנו. אבל אחד הדברים הראשונים היו חיזוק משמעותי מיידי של שמירת המסורת בבית.

בערב ראש השנה יונייטד שיחקה באולד טראפורד מול יובנטוס, אז סגנית אלופת אירופה, במסגרת המחזור השני של שלב הבתים (במחזור הראשון יונייטד ניצחה 0-3 את קושיצה החלשה). לקראת המשחק, שהיה הראשון במסגרת ליגת האלופות שהותר לי להישאר ער לראות (הייתי בן 13. וכן, הייתי ילד כאפות שהולך לישון ב-22:00), הלכתי עם אבא שלי לשכן שלנו, אנגלי חביב בשם סטן שהכיר את גארי ליניקר והייתה לו חנות למוצרי ספורט במרתף של הבית (הוא היה המפיץ בישראל של QUASER או שקר כלשהו כזה). אבא שלי קנה לי את החולצה הרשמית של יונייטד לליגת האלופות, ומדדתי אותה בחיל ורעדה. היו לי כבר שתי חולצות של יונייטד, על אחת (שאבא שלי קנה לי ב-Lillywhite’s בכיכר פיקדילי) היה אפילו שם ומספר של בקהאם ופאץ’ פרמייר ליג.

אבל החולצה הזו הייתה מיוחדת. על הבד היו צורות מיוחדות, של סמל ליגת האלופות, פסים כאלה עליהם היה כתוב “MUFC”, וגולת הכותרת היה הסמל. מסגרת כסופה בתוכה היה הסמל של יונייטד שתבניתו והאותיות שלו תפורים בצבע זהב, ומעל הסמל כוכב אחד (שסימל, כמובן, את 1968). קיבלתי הרבה חולצות של יונייטד לאורך השנים, וזו לא הייתה הראשונה או אפילו היפה שבהן. אבל אף פעם לא הרגשתי כמו שהרגשתי כשקיבלתי את החולצה ההיא.

כבר באותו ערב החולצה זכתה ללבוש בכורה. כחלק מהקטע של שמירת המסורת, לא הדלקנו טלויזיה במהלך ארוחת החג, וכך יצא שהפסדנו את ה 2-3 דקות הראשונות, ואיתן גם את השער של דל פיירו (אחרי כ-30 שניות) שהדהים את אולד טראפורד והעלה את יובה ליתרון. אני הלכתי לחדר והחלפתי לחולצה החדשה, והתיישבתי לראות את המשחק עם אבא שלי. אמא שלי והאחים כבר הלכו לישון. קצת לפני המחצית שרינגהאם השווה, במחצית השנייה סקולז השלים את המהפך בשער אופייני (ואבא שלי ואני קפצנו והערנו את אמא שלי בטעות) וממש לקראת הסיום גיגס כבש שער אדיר בשביל 1-3 ענק על סגנית אלופת אירופה. זידאן צימק משער יפה משלו בתוספת הזמן, אבל זה כבר לא שינה – ניצחנו.

Man Utd 3 Juventus 2 1.10.97

אלו היו ימים אחרים מהיום, אחרי שתי זכיות ושני גמרים ועוד שתי הופעות בחצי גמר. אז, יונייטד הייתה קבוצה שמנסה למצוא את דרכה באירופה. הגענו לחצי הגמר בעונה קודם, אבל נכשלנו מול הגדולות. והנה שיחקנו מול יובנטוס, שניצחה אותנו פעמיים בעונה הקודמת, ולפחות בזכרון שלי – דרסנו אותם. זה היה ערב מדהים, ראשון מני רבים שהחולצה הזו תזכה לראות. היא הייתה שם איתי בגמר 99, באכזבות של תחילת שנות ה-2000 והגיעה גם לקאמבק שיונייטד עשתה לטופ האירופי ב-2007, לפני שהוצאה לפרישה בנוחיות הקולב בארון שלי אחרי הגמר במוסקבה. כן כן, באיזה נס מדהים חולצה שקיבלתי בגיל 13 התאימה לי גם בגיל 24. לבשתי אותה פעם אחרונה בהחלט בגומלין נגד שאלקה ב-2011, והיום מדי פעם אני פותח את הארון שלי ומסתכל עליה, עם ה-UMBRO למעלה כולו מקופל מרוב כביסות, ה-SHARP שהפך להיות בצבע אפרפר-שחור, והצווארון שכבר די איבד צורה. אני מסתכל עליה וחולם על היום שבו אעמיד את הילד שלי מולה ואספר לו על כל הערבים המדהימים שהיא ראתה.

החולצה בערב האירופי הגדול האחרון שלה, 21.5.2008

16.09.2012         תגים:     חולצהיובנטוסמנצ'סטרמנצ'סטר יונייטד