סיכום מפגש פתיחת עונה: המגן (ופוגבה) אדומים (שוב)

מאתיים אוהדים אדומים קולניים ואנרגטיים מילאו את הדאבלין למפגש פתיחת העונה שלנו, שנדמה שמגיע יותר ויותר מהר כל קיץ. אווירה נפלאה בפאב שאנחנו כבר רגילים לקרוא לו הבית, קצת לינגארד, קצת איברה, קצת תואר (בכל זאת, מגן הקהילה), וטעם טוב מאוד לפתיחת העונה.

יותר מדי רגעים שמחים לא היו לנו בעונות האחרונות- אחרי שמאמנה החדש של סנדרלנד החליף את הסר ונראה יותר כמו ארנבת לפני דריסה ממאמן, הגיע מר ואן חאל עם מחשבות על בית הקיץ שלו בפורטוגל, וארחיו הגיע המחליף שלו דווקא משם. מחליף שכולנו מכירים טוב מאוד, וגם מי שלא אוהב אותו מודה- קשה לא לפתח ציפייה כשהוא מאמן אותנו. עושה רושם שעונה שעברה לימדה את מוריניו הרבה, והוא מגיע לתפקיד הזה עם קצת יותר צניעות וענווה מבדרך כלל, וכמובן, מאוד חדור מטרה. בשביל משחק ראשון, המטרות הושגו- ניצחנו. זלאטן דאג שנשים לב שהוא הגיע, ומוריניו ביחד איתו. על המגרש לא היה מלהיב במיוחד- רגע קסם של לינגארד נתן לאדומים יתרון 1-0, אל מול האדומים הצוהלים בוומבלי ובדאבלין. בישול נפלא של מרואן פלאייני לג’יימי . וארדי איזן את התוצאה, ו10 דקות לסיום זלאטן החליט שהשומר שלו לא קיים, ניתר למעלה, ונגח לקורה כדור שפגע בדיוק במילימטר הנכון ונכנס לרשת. 2-1, יש צלחת. נכון, הכדורגל אמנם לא היה מבריק, אבל בהתחשב בקדם העונה המזעזע שהיה לקבוצה והפיאסקו בסין, הדברים נראים יותר טוב. כמובן שיש עוד לאן להשתפר.

zlatan

ועכשיו למפגש- מה עוד יש להגיד? אחרי שלוש שנים מאכזבות, גם משחק יחסית סתמי על מגן הקהילה מוציא אותכם בהמוניכם מהבית לחגוג פתיחת עונה שכולנו מחכים לה. היה חם (לא רק בגלל המזגן המקולקל), היה רועש, והיה בעיקר כיף גדול לראות את ככולם אחרי פגרת הקיץ.  כבר שעה לפני המשחק הדאבלין התחיל להתמלא אוהדים בכל הגילאים, זוגות ומשפחות. בירה נמזגה כמו מים, צעיפים עפו גם כמו.. מים. תודה רבה לכל מי שהגיע, לכל מי שקנה צעיף, לכל מי ששר ועודד, ולכל מי שעוזר לנו להמשיך את המסורת הנפלאה של מועדון האוהדים הזה. מזל טוב לזוכים בהגרלות (אל תדאגו, מצפות לכם עוד הפתעות העונה). נתראה בהמשך העונה!

reds

נ.ב: מילה על פוגבה- נכון, הוא כבר היה שלנו. נכון, הוא עלה המון כסף. נכון, הוא עוד לא המוצר הגמור בלשון המעטה. אבל אני אישית שמח ומתרגש, לא רק כי סוף סוף סאגה בקיץ נגמרת לטובתנו כשהשחקן אדום, אלא כי הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים. שחקן קשוח, חוצפן, נועז, שידע לעשות משהו חוץ מלהיראות נבוך ולגרד בראש כשחוטפים גול מול בורנמות’. ואחרי שלוש שנים של לוזריות, וחוסר יכולת מזעזעת להרים את עצמם במצבי קושי, יש קצת מקום לאופטימיות. כי קבוצה עם זלאטן, פוגבה, ומוריניו יכולה להיות המון דברים- אבל לוזרית היא כנראה לא תהיה. שתהיה עונה מוצלחת.

09.08.2016         תגים: