מה למדנו מפרשת פול פוגבה?

בכל פעם שפול פוגבה נותן משחק טוב במדי יובנטוס, נשמעים קולות צער בקרב אוהדי יונייטד על עזיבתו. לא רק שאני לא שותף לצער הזה, אני גם רואה בעזיבתו כדבר מבורך. מבחינתי העזיבה שלו היא לא יותר מראיה נוספת לשינוי נדרש בחשיבה ביונייטד.

תזכורת קצרה: בשנת 2009, פול פוגבה (אז בן 16) עבר מלה האבר הצרפתית לאקדמיה של מנצ’סטר יונייטד. המעבר לווה ברעש גדול שכלל האשמות מצד לה האבר על תשלומים לא חוקיים מצד היונייטד למשפחתו של פוגבה ואיומים בתביעת דיבה מצד היונייטד. הנושא נידון בערכאות שונות עד שלבסוף הפרשה נסגרה בהסכם פשרה בין הצדדים.

פוגבה פרח באקדמיה של היונייטד והיה חלק מרכזי מהקבוצה הצעירה שזכתה ב-Youth Cup ב-2011. בתחילת עונת 2011/12 פוגבה קודם לקבוצה הבוגרת של היונייטד וערך בסה”כ 7 הופעות בקבוצה הראשונה. לאורך כל העונה התקיים מו”מ בין פוגבה ליונייטד על הארכת חוזהו, מו”מ שנתקל בקשיים כאשר מצד היונייטד עלו טענות על דרישות כספיות מוגזמות של פוגבה ומצידו של השחקן נשמעה אי שביעות רצון מכמות הדקות שקיבל. לבסוף המו”מ בין הצדדים התפוצץ וב ביולי 2012, פוגבה חתם רשמית ביובנטוס האיטלקית.

נתחיל בשורה התחתונה – אין לי שום בעיה עם העזיבה של פוגבה. לא מטריד אותי שהוא מצליח ביובנטוס, לא מפריעה לי העובדה שהוא משחק בדיוק בעמדה הכי בעייתית ביונייטד ואני לא מרגיש שום תחושה של פספוס לגביו.
לא מקובל עליי ששחקן בן 19 מציג דרישות כספיות גבוהות, שכוללות לא רק משכורת שבועית גבוהה ביחס לרקורד שלו אלא גם דרישה למענק חתימה לו ולסוכנו.
לא מקובל עליי ששחקן בן 19 ינסה להכתיב לצוות המקצועי את קצב ההתקדמות שלו והדקות שהוא אמור לקבל.

בנוסף לכל אלו, אני לא מאמין לרגע אחד שהעזיבה של פוגבה היא על רקע של חוסר שביעות רצון ממצבו המקצועי. לא קונה את הסיפור הזה.

נתחיל בזה שהסוכן של פוגבה הוא מינו ראיולה, המשמש גם כסוכנו של זלטאן איברהימוביץ’ ושחקנים אחרים. ראיולה ידוע כסוכן שנוטה לארגן לשחקניו מעברים תכופים בין קבוצות גם בגלל עמלת הסוכן שהוא מקבל על כל מעבר. מה לשחקן בן 19 שכביכול מעוניין למצות את יכולתו המקצועית ולכריש העברות כמו ראיולה?

שנית, יש את זהות הקבוצה אליה עבר פוגבה – יובנטוס. המועדון האיטלקי הוא בהחלט מועדון מפואר, אבל לפחות ב-10-15 השנים האחרונות, הוא לא ידוע במיוחד בפיתוח וקידום שחקנים צעירים. נוסיף לכך את העובדה שמאמנה של יובנטוס, אנטוניו קונטה, ידוע כאחד שמעדיף איטלקים על פני זרים, את העובדה שאותו קונטה היה מעורב בפרשה במרכזה חשד למכירת משחקים בזמן העברתו של פוגבה (ולבסוף הושעה למס’ חודשים בגין חלקו בעניין) ואת העובדה שבסגל של יובנטוס היו בתחילת העונה לפחות שבעה שחקנים בתפקיד של פוגבה שהיו לפניו ברוטציה ונראה שבזמן עזיבתו של פוגבה, לא היה ברור במיוחד איזו מטרה מקצועית המעבר הזה משיג עבורו. מה שכן היה ברור זה שמינו ראיולה מאוד מקושר בכדורגל האיטלקי.

שלישית, ישנו גם עברו של פוגבה. הרי אם פוגבה כ”כ מעוניין בדקות משחק בכדורגל בוגרים, מדוע עזב את לה האבר לטובת היונייטד מלכתחילה? הרי אין ספק שבקבוצה כמו לה האבר הוא היה זוכה לקבל דקות בקבוצה הראשונה הרבה יותר מהר מביונייטד. ואם פוגבה קיבל את ההחלטה שלו על סמך המוניטין של היונייטד בכלל ואלכס פרגוסון בפרט, בפיתוח צעירים, אז לא כל כך ברור מה השתנה מהרגע בו עזב את לה האבר עד הרגע בו עזב את היונייטד.

בדיקה נוספת של עברו של פוגבה מעלה תשובה אפשרית לשאלה הזאת. במקביל להאשמות שהעלתה לה האבר כנגד היונייטד בגין תשלומים לא חוקיים לפוגבה, הועלתה האשמה דומה כנגד לה האבר בידי טורסי, המועדון בו שיחק פוגבה לפני לה האבר. כלומר, כשהוא בסה”כ בן 19, בעברו של פוגבה יש כבר 3 מעברים בין קבוצות שכללו האשמות על חמדנות מצד פוגבה ומשפחתו. הספק לא רע שמעלה שאלות רציניות.

האם באמת ביונייטד צריכים להצטער על עזיבה של שחקן שכבר בגיל כ”כ צעיר הראה נטייה למרדנות בצוות המקצועי ותאוות בצע? מבחינתי התשובה ברורה – לא.

מה שיותר חשוב מבחינתי בפרשה של פוגבה הוא שהסיפור הזה מהווה סיבה נוספת לצורך בשינוי באקדמיה של היונייטד, ובצורה יותר ספציפית – אני חושב שהיונייטד חייבת להסתמך פחות ככל האפשר על שחקנים ש”מיובאים” לאקדמיה בגילאי 16-18 ממדינות אחרות באיחוד האירופי.

ה”ייבוא” הזה הוא לאמסורת עתיקת יומין. ייתכן שבעבר זה היה קיים בצורה משנית, אבל הנושא צבר תאוצה בשנים האחרונות ובין שמות השחקנים שהגיעו במסגרת זו נכללים בנוסף לפוגבה גם ג’וזפה רוסי, ג’ראר פיקה, רון רוברט זיילר, פדריקו מאקדה, דוידה פטרוצ’י ואחרים.

ה”ייבוא” המדובר לא התפתח מעצמו ובלי סיבה. הייתה לכך סיבה מוגדרת – “חוק 90 הדקות “. חוק זה קבע שקבוצות לא רשאיות להעביר לאקדמיות הנוער שלהן שחקנים אשר מתגוררים בטווח של יותר מ-90 דקות נסיעה הלוך ושוב מהאקדמיה (אלא אם כן המעבר היה בנסיבות שאינן קשורות לאקדמיה). בכדי להבהיר, אם חוק דומה היה קיים בשנות ה-90, אז דייויד בקהאם למשל לא היה מורשה לעבור ליונייטד היות ונולד וגדל בלונדון המרוחקת מס’ שעות נסיעה ממנצ’סטר.

חוק ה-90 הגביל מאוד את יכולת האקדמיה של היונייטד לאתר כשרונות צעירים ובקבוצה חיפשו פתרונות יצירתיים. אחד הפתרונות כלל ניצול חוק אנגלי אחר שמאפשר להציע חוזים מקצוענים כבר בגיל 16. לפני המועד המותר באיטליה ובספרד למשל. היונייטד לא הייתה היחידה שהלכה לכיוון הזה. ארסנל החתימה בצורה הזו את ססק פברגאס מברצלונה.

לפחות כרגע, נראה שהפתרון הזה נכשל. מבין כל שחקני הנוער האירופאיים שהגיעו ליונייטד בצורה הזו, איש לא הצליח להשתלב עד כה בהצלחה בסגל הנוכחי של הקבוצה הראשונה. השחקנים המעטים שהצליחו, ביקשו לעזוב בשלבים יחסית מוקדמים (פיקה, רוסי וכאמור פוגבה).

לדעתי, הסיבה ברורה – השחקנים שאותם ניתן לפתות בצורה הזו אינם מגיעים מתוך אהבה ליונייטד. הם לא נוטים להפגין סבלנות או נאמנות. הם מגיעים מתוך רצון להשיג התקדמות מקצועית מהירה או רצון להתחיל להרוויח יותר כסף בשלב יחסית מוקדם. המשמעות היא שאו שאין להם את הסבלנות לחכות עד שאלכס פרגוסון יחליט שהגיע זמנם (כמו ג’וזפה רוסי) או שהם נמשכים להצעות כספיות יותר מפתות (ע”ע פוגבה). לכך צריך להוסיף את הבעיות ה”רגילות” הכרוכות במעבר כזה – קשיי התאקלמות והסתגלות משפיעים לעיתים קרובות על שחקנים מבוגרים ומנוסים בהרבה אז הם בוודאי הרבה יותר משמעותיים לגבי נערים. גם הגעגועים לבית ולמשפחה משחקים תפקיד (כמו למשל במקרה של פיקה). בעיות אלו הן כפולות – הן מקשות על השחקנים לתפקד ולפתח את הכישרון שלהם וגם לאחר מכן הן מקשות על היונייטד להשאיר את השחקנים בקבוצה.

בסוף 2011, ההתאחדות האנגלית ביטלה את “חוק ה-90”. כיום היונייטד רשאית לחפש כשרונות צעירים בכל רחבי האי הבריטי. לדעתי עדיף שהאקדמיה תתמקד בכשרונות הללו. כשרונות אירופאיים עדיף להביא בגילאים מאוחרים מעט יותר, גם אם זה יעלה יותר בדמי העברה. בתמורה נקבל שחקנים מעט יותר מגובשים שמודעים יותר לתוך מה הם נכנסים.

22.01.2013         תגים:     אלכס פרגוסוןג'וזפה רוסיג'ראר פיקהמנצ'סטר יונייטדפול פוגבה