לא לבד, אבל שתהיה תנועה!

בחודשים האחרונים, נראה שבכל פעם שאוהדי מנצ’סטר יונייטד רואים את השמות של פול סקולס או ראיין גיגס בהרכב, הם נכנסים למצב חרדה מוגבר, כמעט כאילו שמעו שאלן סמית’ מתוכנן להיות היורש של רוי קין (אני אצחק על הקטע הזה עוד הרבה, רק בשביל להדחיק שזה אי פעם קרה).

אני יכול להבין את הרצון לראות את קלברלי, אנדרסון או אפילו ג’ונס לפניהם. סקולס וגיגס הם לא בדיוק העתיד של היונייטד, אפילו לא ההווה, אבל מה שלא ברור לי, זה איך שחקנים שבלטו מאוד במרכז המגרש של היונייטד רק ב-2011 (גיגס) או 2012 (סקולס) פתאום נתפסים ע”י האוהדים כקטסטרופה מהלכת אפילו מול קבוצות תחתית?

ככל שאני חושב על זה יותר, דבר אחד חוזר שוב ושוב – אני חושב שברוב הפעמים, החולשה של מנצ’סטר יונייטד כשסקולס או גיגס על הדשא לא ממש קשורה אליהם. הם לא הבעיה, הם פשוט לא מצליחים לתת את הפיתרון.

הבעיה היותר גדולה שאני רואה שחוזרת על עצמה יותר מדי פעמים השנה, היא חוסר תנועה יעילה ומהירה בחלק הקדמי. היונייטד כובשת המון בגלל החלוצים הסופר איכותיים שלה או דקות של התעוררות כללית, אבל לא מעט שחקנים בחלק הקדמי שלנו לא מצליחים לבוא לידי ביטוי השנה בצורה רציפה וזה קורה לא רק כשסקולס או גיגס על הדשא. יאנג (שהתעורר בזמן האחרון. תיכף נחזור לזה), נאני, קגאווה, וולבק ובייחוד ולנסיה, לא בדיוק הציגו יכולת שיא השנה, בלי קשר למרכז הקישור שנמצא מאחוריהם וזה בגלל בעיית התנועה.

תחשבו על זה ככה, אמנם מול נוריץ’ או קווינס פארק ריינג’רס נראינו נורא כשסקולס מנווט, אבל זה לא שבדיוק הברקנו מול ווסטהאם, רדינג או קלוז’ כשסקולס וגיגס ישבו בחוץ. מול אסטון וילה נראינו נורא כשיאנג וולנסיה שיחקו באגפים וסקולס את קאריק באמצע, אבל במחצית השניה, כשצ’יצ’אריטו נכנס לחוד ורוני הלך שמאלה, פתאום ראינו תנועה בחלק הקדמי והקבוצה נראתה הרבה יותר טוב וזה כשהאמצע אותו אמצע.

למעשה, המשחקים היותר טובים של היונייטד השנה (צ’לסי, ארסנל, ניוקאסל, סיטי) באו כשקלברלי וקאריק היו באמצע אבל גם כשכל הקבוצה באה מחוייבת יותר וכולם עשו את כל מה שצריך. זה לא מקרה שאלו המשחקים בהם גם ההגנה נראתה יותר טוב כי במשחקים האלו כל השחקנים לא רק עשו תנועה אלא גם סגרו בהגנה כמו שצריך.

למה אני מתכוון כשאני מדבר על “תנועה”? הכוונה היא לא סתם לריצה מעלה-מטה אלא לתנועה גם לרוחב המגרש, חילופי מקומות, תנועה לכיוון שטחים מתים. כלומר תנועה שתחייב את שחקני ההגנה לחשוב ולרדוף אחרי ההתקפה שלנו עד שבסוף נמצא את החורים בהגנה. ביותר מדי מקרים השנה ראינו את היונייטד מניעה כדור בסבלנות אבל בעמידה. שני הקיצוניים עומדים באגף, שני החלוצים מחכים למעלה ושני הקשרים המרכזיים עומדים באמצע. זו מתנה להגנות. כל שחקן הגנה פשוט נעמד ליד השחקן עליו הוא שומר וזהו, ההתקפה נתקעה.

כשההתקפה נתקעת ככה, אין לגיגס וסקולס מה לעשות. במצב כזה, מה שהקשר המרכזי יכול לעשות הוא “לכפות” תנועה. אם הוא יילך לאגף שמאל, אז הקיצוני לא ייתקע שם ויילך לאמצע. זה מאולץ, זה מסורבל ולא יותר מדי אפקטיבי, אבל זה עדיף על פני לעמוד במקום ולקוות שמשהו ישתנה. לסקולס וגיגס כבר אין את החמצן שצריך בשביל לעשות כזה דבר אז הם לא מצליחים להיות הפתרון, אבל כשהשחקנים הקדמיים כן יעשו תנועה, פול סקולס למשל יראה הרבה יותר דומה לפול סקולס של העונה שעברה.

הקטע הכי חשוב בנושא של התנועה, הוא שזה לא בשביל שנוכל לקבל תרומה מפול סקולס. התנועה היא נושא חשוב בשביל כל השחקנים הקדמיים שלנו. זה בכדי שנוכל למשל לראות את טום קלברלי ואנדרסון האמיתיים. לא הצמד האנמי שראינו מול קלוז’ או ווסטהאם אלא הצמד הדינמי שראינו ביחד בתחילת השנה שעברה או בנפרד בכמה מקרים השנה.

כשאשלי יאנג עושה תנועות עומק מהירות או חותך לאמצע, אנחנו רואים את השחקן ששיגע את סיטי ואת סנדרלנד. כשהוא נתקע באגף, אנחנו מקבלים את השחקן המוגבל שראינו מול נוריץ’ או אסטון וילה. בשבועות האחרונים נראה שיאנג מתחיל לקלוט ובהתאם היכולת משתפרת.

כשבחלק הקדמי יש תנועה, גם אנטוניו ולנסיה משתפר. לולנסיה יש את החסרונות שלו. הוא לא יכול לשחק בשמאל, הוא כמעט ולא חותך לאמצע ורוב הזמן הוא רק באגף. אבל ולנסיה הוא גם מאוד יעיל בהכנסת כדורים מהאגף למרכז. הוא לא סתם מוסר לאמצע אלא לרוב מכוון לשחקן ספציפי.  כשאין תנועה מקדימה, אין לולנסיה למי למסור. אז הוא עוצר את הכדור וההתקפה נתקעת. כרגע הוא אמנם נראה חלוד והוא פועל הרבה יותר מדי לאט, אבל זה ישתפר ככל שהוא ייכנס לכושר. בלי תנועה, הוא סתם ייתקע.

כשיש תנועה, אפילו התרומה של המגינים גדלה. כי יש להם שטח לרוץ לתוכו. כשאין תנועה, אז לפניהם יש קיצוני שנסגר על ידי שני שחקנים ופקק תנועה.

לסיכום, ברור שטום קלברלי ואנדרסון חייבים לקבל את המפתחות לאמצע. ברור שהחיפוי שלהם (או לידם בהרכב או כמחליפים ראשונים) צריך להגיע קודם כל ממייקל קאריק ודארן פלטשר ואם בין ארבעת אלו זה לא יעבוד, אז כנראה מרכש כלשהו. אבל נכון לעונה הנוכחית, אני מאמין שסקולס וגיגס עוד לא אמרו את המילה האחרונה ולמרות שקל ונוח לחשוב שהבעיה בקישור מתחילה ונגמרת בהם, עדיף ליונייטד להפנים כמה שיותר מהר את “ההזמנה” של הדג הנחש ופשוט לזוז!

21.12.2012         תגים:     אנטוניו ולנסיהאשלי יאנגגיגסמנצ'סטר יונייטדפול סקולס