כמה מחשבות אקראיות

כשהמים זורמים ברחובות, פלא שגם המחשבות על יונייטד ועל כדורגל נוזלות לכיוונים שונים? אז החלטתי לזרום עם זה ובמקום פוסט מסודר, כמה מחשבות אקראיות:

1. בשבועיים האחרונים אני שומע יותר רחישות ולחישות לגבי שינג’י קגאווה. יותר ויותר אנשים מטילים ספק לגבי מה הוא יכול לתרום לנו. להזכירכם, שחקן אסיאתי שמתרגל למדינה ולסגנון חדשים לחלוטין כשבאמצע נחתה עליו פציעה לא פשוטה. בחיי שאני לא יודע אם הקשיים של קגאווה עד עכשיו הם בגלל התאקלמות או בעיות יותר עמוקות, אבל אני כן יודע דבר אחד – הרחישות סביבו הן בדיוק הסיבה בגללה לעולם לא יהיה עוד סר אלכס פרגוסון. כי בכדורגל של ימינו, כבר לא נותנים לך טווח נשימה או מרחב לטעות. פרגוסון ניסה, טעה ושינה במשך חמש שנים עד שהביא תוצאות. בכדורגל של היום? בקושי חמישה חודשים היו נותנים לו.

2. האוורד ווב מונה לשפוט את המשחק בין יונייטד לליברפול ביום ראשון. האמת? אידיוט מי שמינה אותו למשחק הזה. מבחינה אובייקטיבית לחלוטין, יש להאוורד ווב סיכוי נמוך מאוד לצאת כמו שצריך מהמשחק הזה. ליברפול טיפחו אגדה שלמה מסביבו וזה אומר שגם השחקנים שלהם וגם התקשורת יפעילו עליו לחץ עצום ביום ראשון לגבי כל שריקה לטובת היונייטד. ואם ישרוק נגד היונייטד? אני זוכר לא מעט החלטות נוראיות שלו נגדנו בשנים האחרונות. ואם אני זוכר, אז תהיו בטוחים שאלכס פרגוסון זוכר. והוא ידבר על זה. אפילו טעות קטנה וחסרת חשיבות של ווב, לאיזה צד שלא תהיה, צפויה להתנפח למימדי ענק. למה בדיוק באיגוד השופטים צריכים דבר כזה?

3. התקרית בין מאנצ’יני ובאלוטלי במתחם האימונים של הסיטי זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב. רק מה? כמעט כל איש מקצוע רציני שנשאל בנושא לא ייחס חשיבות גדולה במיוחד לתקרית. כנראה שתקריות כאלו יותר נפוצות ממה שאנחנו יודעים. וזה רק מחזק את הדיעה שהייתה לי בנושא התקשורת – כל קבוצה רצינית, חייבת להעלים כמה שיותר מידע מקצועי מהתקשורת בכדי להגדיל את סיכויי ההצלחה. אנחנו כאוהדים אולי נשמח לדעת כמה שיותר על הקבוצה וכלי התקשורת ישמחו לספק לנו כמה שיותר מידע, אבל ברוב המקרים, זה יהיה מידע שלא יעזור לאוהדים וסתם יזיק לקבוצה. כאוהד, לא באמת יעזור לי לדעת את מצב הכשירות המדויק של השחקנים ומי רב עם מי. ליריבות שלנו לעומת זאת, מידע כזה יכול מאוד לעזור. גם למהמרים. ממש שני הקהלים שחשוב לי לרצות.

4. פרגוסון התנצל השבוע בפני אוהדי ניוקאסל על שכינה את המועדון שלהם “מועדון קטן”. כחלק מההתנצלות הוא ציין את ההערכה העצומה שלו לאוהדי ניוקאסל על התשוקה והמחוייבות שהם מפגינים באופן קבוע “אפילו שלא היו להם יותר מדי סיבות לשמחה” ועל כך שהם תמיד מופיעים בהמוניהם ותמיד מראים את תמיכתם במועדון, “אפילו שהם לא זכו באליפות כבר 80 שנים”. אני כל כך שמח שהוא בצד שלנו. להתמודד עם מישהו כזה במשך כמעט 30 שנה בתור יריב? פחד אלוהים.

5. נאני החוצה, סניידר, סטרוטמן, זאהה פנימה. אלו רק חלק מהשמועות לגבי העברות של היונייטד שנלוו לפתיחת חלון ההעברות לפני שבוע וחצי. אולי אני טועה, אבל אני באמת לא זוכר את הפעם האחרונה בה יונייטד עשתה רכש רציני כלשהו בינואר של עונה בה היא עדיין חזק במירדף אחרי תארים משמעותיים.

6. המסירה של גיגס לואן פרסי מול ווסטהאם הייתה מדהימה. שכפול מדויק של המסירה של גיגס להרננדז מול בלקפול ב-2010/11. תזכורת קטנה למה גיגס מסוגל כשהוא חושב על השער בצורה ישירה ולא על “עוד מסירה אחת”. במידה מסויימת, הסיווג של גיגס וסקולס עושה לשניהם אי צדק. המכנה המשותף הכי גדול של שניהם הוא העובדה שהם זקנים. מבחינת האופי שלהם ככדורגלנים, הם דווקא די שונים. גיגס תמיד היה טוב יותר כשתקף באש ולהט, את אורך הרוח הוא שומר לתיקולים. סקולס הוא בדיוק ההיפך. מאופק וסבלני בהתקפה ואת האש הוא שומר לתיקולים.

09.01.2013         תגים:     אלכס פרגוסוןגיגסמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר סיטיניוקאסלפול סקולסשינג'י קגאווה