טיול רגלי קצר

הייתי אתמול בהרצליה בלילה. הכל נראה כל כך שקט. אין מכוניות בכבישים,  בקושי רואים משהו מלבד שלטי החוצות המקדמים כל דכפין לקראת עוד איזו חברת הייטק, מכוניות יוקרה או מסעדת שף.

הרגיש לי מוזר. אני מכיר את המקום הזה, והוא לא אמור להיות כך. הוא אמור להיות סואן, הומה אדם, צעקני. אז החלטתי ללכת קצת ברחובות כדי להבין את ההרגשה המוזרה הזו, של אורח בעיר לא שלו שמרגיש זר במקום זר לו.

אחרי טיול קצר, זה נפל עליי. כשאני שם לרוב, אני שם עם חברים. אני שם עם אנשים שחולקים איתי את אותה מחלת הנפש חשוכת המרפא. וכשאנחנו שם, הרחובות נראים סואנים, הומי אדם וצעקניים. כי אנחנו עושים אותם כאלה.

הטיול הרגלי זה נתן לי פרפסקטיבה. כמה שליו ושקט יכול להיות איזור גיאוגרפי אחד, עד שקבוצת אנשים במסגרת מסוימת בזמן באה ומשנה את התמונה, הויז’ואל והסאונד שמשתקף ונשמע.

אנחנו הקבוצה הזאת. וכשיגיע האירוע, אחחח האירוע…

דאבלין. הרצליה. ראשון. 15:30. דרבי.

יהיה מחניק, צפוף ומסריח מאלכוהול, אבל אין מקום אחר במדינת ישראל שהייתי רוצה להיות בו.

תבואו.

05.12.2012         תגים:     דאבלין הרצליההדרבי של מנצ'סטרמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר סיטי