בין הפטיש לסיבוב הרביעי

יום א’, 13/1/13.

אחרי יום מנוחה בבית.

בחרתי להעביר את הזמן בבית בנתניה ועל הדרך גם הברזתי מיום לא מי יודע מה מעניין בלימודים שהיה עתיד להסתיים ב16:45, אבל ביום שכזה כבר הבהרתי למרצה שבוע לפני “יש משחק של יונייטד, אל תצפה לראות אותי במעבדה ביום ראשון הבא”, הוא כמובן הבין את זה, אחרת מה זה שווה להיות סטודנט, וגם משאר המרצים חסכתי את הצורך בלראות אותי ביום א’.

מבחינתי, משחק עם ליברפול, זה דרבי, זה יום חג, וכבר הרבה זמן שלא ראיתי משחק של יונייטד (או של מכבי נתניה) והייתי כל כך בטוח שהקבוצה שלי הולכת לנצח.

השעות נקפו ואיתן הגיעה גם, בסופו של דבר, השעה המיוחלת.

14:45 – אני מרגיש כיוצא עם שיירה מנתניה לעבר הרצליה אבל אני לבדי ברכב הקטן שלי, לא שיירה ולא נעליים, אבל בליבי אני מכיר את מה שהולך להיות בפאב, ראשון ב15:30 ונראה כאילו אף אחד לא עובד או לפחות לא עובד עליי, 200 אוהדים של יונייטד צובעים את הפאב האירי בהרצליה.

משהו מהאוויר עולה ומביא עימו הרגשה ששום דבר לא יעצור אותנו – לא הפעם.

כשהחבר הסקאוזר שלי נכנס בהפתעה לפאב, מוצא הפה היחיד שלי היה “אין לך מה לעשות, באת עד לפה, אתה באמת חושב שתנצחו???” בהרגשת ביטחון חסרת הסבר שליברפול מהמשחק הזה תצא בידיים ריקות – ויהי מה!

 

כשאתה שומע 200 אוהדים שרים בקולי קולות, 150 מתוכם שיכורים , את שירי ההלל לקבוצה, כל שנותר הוא להתפעל.

להתפעל ממה שהקבוצה הזו מצליחה לייצר בלב של אלה שרחוקים ממנה 4000 ק”מ על הנייר אבל אולי 11 מטר בלב.

האחד מגיע מבאר שבע, ההוא מחיפה, כאלה מאשדוד ואחרים מאשקלון, צפון-דרום-מרכז כאחד, קיבוץ גלויות של ממש, וזו לא ליברפול שהיא מוקד העניין, אלא השדים האדומים.

אתה משנן כל הדרך: “יש לי התנדבות של פר”ח היום, אשתה קולה או מים”, והתת מודע צוחק עליך במודע.

איך שהמלצרית ניגשת אליך, הדבר היחיד שהשפתיים לוחשות: “חצי גינס בבקשה”, וכמובן שאני לא שתיין גדול, אבל האוירה הזו עם כוס בירה ביד משולה בדיוק רב לדבר הכי קרוב לאורגזמה גברית.

לצעוק כמו בבון, לזמר כמו צביקה פיק, לשמוח מכל הלב, ולכאוב באמונה שלמה שיהיה טוב יותר, זו האהבה העיוורת, זו האמונה שמחזיקה אותנו אדומים.

שריקת הפתיחה ובראש מהדהד: FEED THE SCOUSERS ומה שיותר מהר יותר טוב ו-RVP אחד שנותן מנוחה ושקט נפשי השנה, אפילו קאנטונה היה מרים לכבודו כוסית.

מחצית במעמד צד אחד, 1-0 לחלק המובחר והמעוטר יותר של צפון אנגליה, 1-0 לRVP על באגס באני הגזען.

שריקת פתיחה למחצית השניה והרגשות מעורבים, רק שלא נצא פראיירים שכן הייתי בטוח שנשלם על ההחמצות בחצי הראשון שהיה צריך להגמר ב4-0 ולא בתוצאה האמורה לעיל.

ידעתי שנספוג שער מטופש שיחזיר את ליברפול למשחק, הדבר היחיד שניחם אותי באותה העת זה שלוח התוצאות הראה כבר 2-0 באותה דקה, עדיין ביתרון.

וכמובן, מה שיונייטד יודעת לעשות הכי טוב השנה, דפיקות לב בדרך לעוד 3 נקודות חשובות.

אברה במשחק יוצא מגדר הרגיל, ממשיך במגמת השיפור שלנו מתחילת העונה ועל RVP אין מה להוסיף, פשוט פנומן.

2-1 נהדר על היריבה המושבעת ואפשר לנשום עוד שבוע את אוויר הפסגות עם פער 7 בראש בדרך למפגש החוזר מול ווסטהאם על הכרטיס לסיבוב הרביעי בגביע.

ואם כבר בווסטהאם עסקינן, הפטישים מגיעים לאולד טראפורד למשחק הגומלין אחרי שהשמיטו ניצחון נמשחק הראשון בדקה ה-91, כמובן שגם כאן שמו של RVP יצוץ…

משחק על כל הקופה, משחק של להיות או לחדול ובאולד טראפורד יש תמיד את האמונה הזו שזה יהיה יותר להיות מאשר לחדול אבל אחרי מקרה לידס אין להקל ראש אף פעם אך מול חצי סגל של ווסטהאם העבודה צריכה להיות קלה.

לבוא – לראות – לכבוש!

ההרכב שהייתי שמח לראות מחר (מבלי להתחשב במצבת הפצועים / הנעדרים העדכנית ביותר):

דה-חאה, בוטנר, ג’ונס, סמולינג, דה-סילבה, אנדרסון, סקולס, נאני, קאגווה, רוני ו-צ’יצ’אריטו (במערך 4-2-2-1-1 עם קישור אחורי חכם וחזק, 2 ווינגרים, רוני וצ’יצ’ה בחוד, קצת מנוחה לשחקני מפתח לפני שחוזרים למפעל האירופי).

אז תגיעו למייקס פלייס בדיזינגוף ב-ת”א למפגש ON TOUR הכי מאולתר שנוצר פה בשלוש השנים האחרונות (אי פעם), גם MUTV (וכנראה שגם דג’מבה דג’מבה האגדי) יהיו שם…

ומה איתכם????

U-N-I-T-E-D

15.01.2013         תגים:     israeli redsman utdmanchestermanchester unitedMUTVON TOURreds on tourunitedאולד טראפורדאולד טרפורדאלכס פרגוסוןדאבליןואן פרסיווסטהאםיונייטדיזראלי רדסישראלי רדסליברפולמועדון האוהדיםמנ. יונייטדמנצ'סטרמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר יונייטד בישראלפאב דאבליןפרמיירליגרוני