אין דבר בעולם כמו להיות אדום

לאחרונה עמדתי בפני אתגר אישי-מקצועי לא קטן. לא אכנס כרגע לפרטים כי זה לא הזמן או המקום, אבל בעודי נוסע בדרך לפגישה מאד חשובה שנגעה לעתיד שלי, מצאתי את עצמי נודד במחשבות. המחשבות שלי לקחו אותי ל”אזור הנוח” שלי. כשהייתי קטן וסבלתי מסיוטים, ההורים שלי תמיד אמרו לי שלפני שאני נרדם, כשאני עוצם עיניים, אני אדמיין את המקום שגורם לי להרגיש הכי רגוע, הכי טוב, וכך קורה לי גם בסיטואציות מלחיצות.

כך יצא שחשבתי על יונייטד, או כמו שיצא לי לא מעט במשך השנים, לדמיין מה היה נאמר בחדר ההלבשה לפני משחק גדול. לדמיין את הצבע האדום של החולצה, הסמל. להיות אוהד של מנצ’סטר יונייטד זה כיף גדול, במיוחד בעשרים השנים האחרונות; יש לי חברת פייסבוק ממנצ’סטר שהולכת למשחקים מאז סוף שנות השמונים, שכמעט אחרי כל משחק מופיע משפט קבוע אצלה- “There’s nothing in the world like being a red”. זה נכון, אבל להיות אדום זו גם מחויבות גדולה.

זו מחויבות, כי בעיניי אתה לא יכול להיות אוהד יונייטד שלא מאמין (לא בקטע של דת) ועובד קשה. אני חושב על החוויות שעברתי כאוהד יונייטד לאורך השנים, ומעבר לתחושת ההתעלות הרגעית בכמה מקרים, אני לא יכול להתעלם מההשפעה ארוכת הטווח של החיבור לקבוצה. ההשפעה של גישת ה”never say die” שכל כך בולטת.

זה עושה לך משהו כשאתה יושב עם אבא שלך בפאב ורואה משחק בליל ינואר קר בגיל 18, רואה משחק חוץ בגביע נגד אסטון וילה כשהתוצאה 2-0 בדקה ה-75, ובעוד אתה מעודד את הקבוצה איזה זוג מבוגר שלא קשור לכדורגל מצחקק והיא אומרת לו בזלזול מופגן- “תראה אותם, הקבוצה שלהם בפיגור 2-0 והם ממשיכים לצעוק ולעודד”- ואחרי פחות מעשר דקות התוצאה היא כבר 2-3 ליונייטד.

זה עושה לך משהו כשבקיץ 2006 אתה תוהה אם אי פעם תזכה לראות את הקבוצה שלך לוקחת שוב אליפות ובועט בעצמך על כך שלא הערכת את זה מספיק כשזה היה עניין שבשגרה. ואז אחרי 9 חודשים אתה הולך בדרך לפאב לראות את ארסנל נגד צ’לסי במשחק שעשוי להבטיח ליונייטד אליפות, וחושב איך מהנקודה השחורה שהיינו בה פחות מ-18 חודשים קודם עם ההדחה מליגת האלופות והפיגור הבלתי ניתן לגישור מצ’לסי בטבלה, הגענו למצב הזה שפתאום אנחנו גדולים שוב.

אז יש תשובה פשוטה מאד לעניין הזה. היא מתבטאת בציטוט שמשום מה נצרב לי בזיכרון אחרי שהופיע על המסך במהלך אולפן ליגת האלופות שלפני גמר 1999. זה היה ציטוט של תומאס ג’פרסון, “אני מאמין גדול במזל. ככל שעבדתי יותר קשה, כך היה לי יותר ממנו”. אם יש משפט אחד שמבטא את המהות של מנצ’סטר יונייטד, הרי שזה המשפט.

אי אפשר, בעיניי, להתעלם מכמות הפעמים שבה יונייטד הוכיחה, כנגד הסיכויים ואיתם, שהאמירה הזו היא נכונה. וזה המסר שהקבוצה הזו שולחת לאוהדים, זה הערך המוסף שלנו מאהדת הקבוצה והמחויבות שלנו כאוהדים לסמל שאנחנו מתגאים להזדהות איתו. או כמו המשפט הגדול מהסרט “מלון מריגולד”- “כאן בהודו יש לנו אימרה: הכל יהיה בסדר בסוף; אז אם לא הכל בסדר, זה עדיין לא הסוף”. תאמינו חברים.

16.01.2013         תגים:     BELIEVEisraeli redsיונייטדמנצ'סטר יונייטדמנצ'סטר יונייטד בישראל